Get Adobe Flash player
דף הבית העולם הרוחני העולם שמעבר מישורי הקיום
דירוג משתמש: / 1
גרועהכי טוב 
בקרו בדף הפייסבוק שלנו

מבנה העולם שמעבר

 

במהלך השנים, הצטבר מידע רב על העולם הרוחני. רובו הגיע ממקורות עלומים, מאנשים שקיבלו אותו בדרך של תקשור או מספרות עתיקה. אך אף לא אחת מפיסות המידע האלו עומדת בקריטריונים של עולם המדע כמקור מהימן, או כמידע הניתן לבדיקה ואימות. עם זאת נוצרו כמה מוסכמות, שמוצאן אמנם שונה, אך תוכנן זהה, וברצוני לעמוד עליהן.

 

קשה לדבר על העולם שמעבר כעל "מבנה". מבנה הוא משהו התופס נפח בחלל והוא בעל שלושה ממדים. העולם הרוחני הוא משהו אחר לחלוטין, הוא משהו מופשט ללא כל ביטוי המוכר לנו וכדי להתמודד עם השאלה מהו העולם שמנגד עלינו לאמץ מונחים אחרים ומחשבה שונה.

 

העולם הרוחני הוא עולם של תודעה, של חוסר כל חומר או צורה שאנו מכירים. והוא לא נמצא "למעלה" או "למטה", הוא לא בצדדים והוא לא בשום מקום. הוא מחשבה הנמצאת בנו, בתוכנו אבל הוא לא רק מחשבה במשמעות של הרהור, הגות, אלא גם כתודעה שהיא סוג של חומר, שהיא אנרגיה עצמאית שניתן להבין (או אף להגדיר) רק במונחים הנשגבים מהבנת האדם.

 

קשה להבין את זה, קל וחומר להבין את העולם הרוחני אשר כולו מתנהל במישורים שמעבר להבנתנו, ועל כן אשתמש במונחים אליהם אנו מורגלים, אך עליך הקורא מוטל התפקיד לזכור תמיד שאלה רק דימוים. אני מצדי אשתדל במהלך ההסברים להשאר צמוד במידת האפשר אל הצד הרוחני ופחות אל החומרי.

 

ספרות מטאפיזית וספרות של תורות רוחניות מחלקים את העולם הרוחני לאזורים שונים, ובמאמר זה אתייחס ל-"מבנה" העולם הרוחני באמצעות שתי גישות – גישת הקבלה וגישת מישורי הקיום.

 

העולם הרוחני לפי הקבלה

הקבלה עושה אבחנה ברורה בין הבורא עצמו שהוא אינסופי ונמצא מעבר ליכולת ההבנה וההשגה לבין שאר הבריאה – הרוחנית והפיזית. על פי ההסבר הקבלי, צמצם הבורא מתוך עצמו קו אור שהוא המקור לכל השפע האלוהי ומכיוון שכבר אינו אינסופי, הוא מאפשר אבחנה בין גופים שונים ויצירת ישויות. מתוך קו אור זה נוצרו תהליכים וכלים מדהימים הכוללים את עשר הספירות (שלושת הגבוהים - כתר, חכמה, בינה, ומתחתיהן שבע ספירות הגוף – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות) חמשת העולמות, תריסר פרצופים הבונים את עולם האצילות, ועוד רבים אחרים.

 

האלוהים האינסופי עצמו נמצא מחוץ לתמונה לחלוטין, ומימוש העולם בו קיימות ישויות נבדלות, מתבצע על פי תורת הקבלה בחמישה עולמות הערוכים בסדר יורד. עולמות אלה, נוצרו כתשתית לבריאה הפיזית שנובעת מהן, וכמו מקביליהן בגישות האחרות – מישורי הקיום או הרקיעים, הם רוחניים מעיקרן, אינם תופסים כל מקום במרחב, והם כאן, איתנו כל הזמן ובכל מקום.

 

כל אחד מעולמות אלו מאציל כלפי מטה את מקור החיים אותו הוא יונק מהעולם שמעליו והוא מהווה התגלמות שונה, גשמית יותר שלו. העולם הגבוה ביותר, זה שנמצא בקשר המיידי עם האינסוף, הוא עולם "אדם קדמון". בעולם זה נוצרו עשר הספירות וכל הכלים המשמשים את הבריאה שהתחילה ממנו, ובו גם תגיע לסיומה עם גמר תהליך התיקון ומיגור הרוע. זהו עולם רוחני לחלוטין, עולם סודי המחובר ישירות אל קו הצמצום של הבורא ולא ניתן לדון בו כלל. עיקר הדיון הקבלי מתרכז בארבעה עולמות שבאמצעותם התרחשה הבריאה עצמה, ושמאז האירועים הקוסמיים והאנושיים המכונים "שבירת הכלים" - מהווים את המסלול שבו מטפסות הנשמות לקראת התיקון המלא.

 

העולם הגבוה ביותר מבין הארבעה הוא עולם האצילות. זהו עולם חסר ממשות חומרית שייחודו של הבורא ניכרת בו באופן גבוה מאוד. כולו טוּב, אין בו ישויות עצמאיות אלא אחדות פשוטה ובלתי משתנה. שמו בא לו משום שהוא נאצל ישירות מהבורא (באמצעות עולם אדם קדמון) והשפע האלוהי המהווה את האנרגיה ממנה נבראו כל שאר העולמות, זורם ישירות אליו. עולם האצילות נחשב לעולם אלוהי בעוד ששלושת העולמות הבאים הם "רוחניים".

 

העולם שמתחת לאצילות הוא עולם הבריאה המכונה גם "עולם הנשמות". הוא הראשון בו קיימת הפרדה ואבחנה, והוא מכיל ישויות גבוהות. על פי הקבלה, זהו המקום בו נמצא גן העדן העליון שאליו מגיעות נשמות הצדיקים שסיימו את תהליך התיקון. פרט להם, מכיל עולם זה ישויות גבוהות מאוד הנסתרות מהבנתנו כבני אדם, ועיקר עניינם הוא בהיותם כלי שרת לבורא עצמו. מעצם קרבתו אל עולם האצילות, גם עולם זה מרוחק מגשמיות ומהותו היא רוחניות גבוהה החסרה כל תכונה גשמית.

 

העולם השלישי, עולם היצירה, הוא עולם המלאכים הנשלטים ע"י השר הגבוה מטטרון. כאן נמצאים המלאכים הבכירים האחראים על ביצוע תפקידים שונים. ולמרות שאין בו צורה גשמית כלשהי המוכרת לאדם, קיימות בו כבר ישויות הקרובות יותר לעולם הממשי.

 

העולם הרביעי הוא עולם העשייה שבתחומו נמצא העולם הפיזי. עולם העשייה הוא הנמוך ביותר והקבלה מתייחסת אליו כאל "העולם התחתון שאין תחתון למטה הימנו", הוא עתיר רוע ההפוך לטוב האלוהי, רוע שנוצר בעת שבירת הכלים הקוסמית.

 

עולם העשייה נקרא גם עולם הגלגלים משום שהוא מכיל בתוכו שבעה רקיעים הסובבים את כדור הארץ הפיזי ונחלקים לפי רמות של קדושה ובריאה. הרקיעים הללו מייצגים בדרך נסתרת כלשהיא את מבנה העולמות העליונים וניתן למצוא בהם מקבילות לעולם היצירה ואף לעולם הבריאה. מבין שבעת הרקיעים, המוכר מכולם הוא כמובן הרקיע השביעי (אליו מתייחסת גם ויאנה סטיבל בטכניקת "תטא הילינג" שלה). ברקיע השביעי על פי הקבלה, נמצא "שווה ערך" לבורא ולא הבורא עצמו, שכאמור – נמצא מחוץ ליכולת ההשגה האנושית.

 

גישת מישורי קיום

גישה אחרת לתיאור העולם הרוחני היא חלוקת העולם הרוחני למישורי קיום שונים.

 

הספרות המטפיזית עתירה בתיאורים של מבנה העולם הרוחני. עיקר ההתייחסות בתיאורים אלה אינם בהכרח למבנה העולם עצמו אלא למסע הנשמה בתחומים שונים ("מישורי קיום") בהם מתנהלת נשמתו של אדם מיום פטירתו ועד להתממשותו בגוף חדש בגלגול חיים נוסף. כל המישורים הם רוחניים במהותם ונבדלים ביניהם באופני חווייתה של הנשמה. לרוב אין בתיאורים אלו אזכור מוגדר ומדויק של הבורא או "מיקומו" הפיזי או ההיררכי למרות שנוכחותו מורגשת כ"המקור" האינסופי, אך יש בו התייחסות לישויות אחרות כמלאכים, ישויות אור גבוהות ועוד. התורות השונות נבדלות אך במעט האחת מהשנייה, וניתן למצוא מכנה משותף לרובם - שלושה רבדים נמוכים (מישורי הקיום האתרי, הרגשי והמנטלי) וארבעה גבוהים (המישורים הרוחניים) השונים זה מזה ברמת "דחיסות האנרגיה" שבהם.

 

המישור האתרי

המישור האתרי הוא המישור הקרוב ביותר במהותו לעולם הפיזי ומייצג את הפן הרוחני שלו. אם נשווה זאת לגישת הקבלה, הרי שמישור זה מקביל ל-"עולם העשייה". רמת דחיסות האנרגיה במישור זה פחותה מאשר במישור הפיזי, אך השוני אינו גדול והעצמים שבו נחווים עדיין כחומריים, האנרגיה מוגבלת למהירות האור - ועל כן לזמן שבו יש משמעות אמיתית, אך היקום המכיל מישור זה כבר אינו היקום הפיזי והביטוי לכך הוא בהתנהגות הזמן והחלל המאבדים בו עקביות ומגבלות.

 

לו למשל, היינו מתבוננים בפינת האוכל שבבית מנקודת מבט המוצבת במישור האתרי, היינו עשויים לראות שצלחת האוכל ששטפנו אתמול נמצאת עדיין על השולחן, אך כך גם הצלחת שנאכל בה מחר והחדר עצמו יכול להיראות גדול יותר או קטן יותר, ואולי אף מסודר אחרת. הסיבה לכך היא שאי העקביות של הזמן והחלל מתחילים להציג את מאפייניהם הנזילים. אם זאת, למרות החופש מכללי זמן וחלל, המישור האתרי עדיין נשלט על ידי הרבה מחוקי המישור הפיזי. העצמים עדיין מוחשיים באופן פיזי ואת הניתוק שבין היקום הפיזי לזה הלא פיזי, נוכל לראות רק במישורים הרחוקים יותר.

 

המישור הרגשי (או האסטרלי)

המישור הרגשי הוא הממד אליו עוברת התודעה לאחר המוות הגשמי. הוא מאוכלס ע"י נשמות הנמצאות בין שתי תקופות חיים וגם על ידי מלאכים שונים. אנשים יכולים לחוות עולם זה בהיותם במדיטציה עמוקה, בחלומות בהירים וברורים או ב"חוויית סף מוות" (NDE) החוויה שעוברים אנשים שעברו מוות קליני וחזרו לחיים. אם נשווה את מישור זה לתיאור העולמות של תורת הקבלה - זהו עולם היצירה.

 

המישור הרגשי הוא הראשון השייך במלואו ליקום הלא פיזי. האנרגיה כבר עדינה עד כדי שהעצמים אינם חומריים יותר. לו היינו חוזרים אל אותה פינת אוכל, אך הפעם במבט הנובע מממד זה, היינו מגלים שהקירות לא מהווים מכשול ואפשר לעבור דרכם. האנרגיה כבר לא מוגבלת למהירות האור, אך עדיין אינה חופשית לחלוטין והזמן נראה כאנדרלמוסיה... לדוגמא, במקום הצלחת של אתמול אותה ראינו בהיותנו במישור האתרי, אנו עשויים לראות את כלי האוכל של הסבתא רבתא שלנו, ואז וללא כל סיבה נראית לעין, היו הצלחות הופכות לסמארטפון שלנו. אחר כך פינת האוכל כולה הייתה נעלמת, והיינו מוצאים עצמנו בחדר השינה...

 

הסיבה לכל אלה היא שהאופי המשתנה של המישור הרגשי הוא חלק טבעי של ההתרחשות כאן ומתרחש לרוב. המציאות של רגע לרגע שאנו מכירים מחיינו הפיזיים לא קיימת כאן, והחיבור בין אנשים לסביבתם ולחפצים אינו בציר הזמן המוכר לנו אלא על ידי עוצמת הרגשות המחברת ביניהם ולדוגמא, ייתכן שהחיבור הרגשי של סבתא רבתא לצלחות האוכל שלה היה דומה לחיבור שלנו אל המכשיר הנייד, והשניים האלו מחוברים לרגש משותף אחר שלנו – החיבה לחדר השינה.

 

המישור המנטלי

המישור המנטאלי הוא העולם הגבוה ביותר מבין שלוש עולמות הנמוכים. עולם זה, ששמו מעיד על אופיו, שייך לתודעה המבוטאת בחשיבה - לא זו הנוצרת בשכל האנושי, אלא אחרת, הקיימת בעולם משל עצמה, במנותק מכל קשר אל הגוף החומרי והוא מקביל לעולם הבריאה המתואר בקבלה.

 

בעולם זה באים לכלל ביטוי כל הישגי האדם בתחומי המדע והיצירה. התנועה במרחב ובזמן באופן המוכר לנו - נעלמת לחלוטין. המרחקים לא נמדדים במטרים או בזמן אלא מוגדרים על ידי תפיסות מחשבתיות ורעיונות, והופעתם (או היעלמותם) של עצמים נובעת מדרך חשיבה, מתפיסות ומגישות שבמישור זה יש להן משמעות גדולה יותר מאשר ליציבות הפיזית. חשיבות החלל והזמן מצטמצמת כאן רק לדרך בה הם מאירים את הדברים ולכן מהירות התנועה של האנרגיה או החומר, מקבלת משמעות חדשה לחלוטין. האנרגיה או העצמים יכולים להיעלם לפתע ולהופיע בו זמנית במקום אחר ואולי אפילו בכמה מקומות שונים, ולפעמים אף ללבוש צורה אחרת, ונראה שהם מאבדים את מה שמחבר אותם אל תוך עצמם. המחשבות שנוצרות בתודעה אחת, מועברות לתודעה אחרת באופן מיידי וללא צורך בשפה או מילים המיותרות לחלוטין במישור זה.

 

המתחם הגבוה של הנשמה

ארבעת מישורי הקיום הבאים שונים מאוד מהמישורים הנמוכים יותר. כאן קיים רק ממד תודעתי והוא לחלוטין אינו פיזי. זהו הממד של החלק הרוחני של הנשמה והמקום בו קיים חיבור בין כולנו. לאנרגיה כאן אין כל תבנית מוכרת ותנועתה היא בשינוי מתמיד של מהותה. חפצים לא קיימים כאן כעצמים, וזמן וחלל אינם רלוונטיים כלל. פינת האוכל, במבט מעמדת המתחם הגבוה, כלל לא קיימת אלא במודעות בלבד. לנו עצמנו לא היה גוף או צורת גוף, ולא היה ביכולתנו ליצור כל הקשר פיזי ביחס למשהו או דבר כלשהו. מה שיש ביכולתנו ליצור ולהתנסות כאן, הם יחסים וקשרים. אפשר לפגוש אחרים ולהתמזג עם מחשבותיהם הטהורות, עם רגשותיהם ועם האנרגיה שלהם, אין כאן צורך במילים או בשפה וכל אחד מכיר כל אחד. המחשבות, הרגשות והאנרגיה בממד זה הם בעלי תודעה נפרדת מאתנו ועם זאת - חלק מאתנו. אזור זה הוא השונה ביותר לקיום הפיזי הרגיל משום שקיום כאן אינו תלוי צורה או דמות. אתה הוא מי שאתה בגלל מי שאתה, ולא בגלל דמותך הפיזית או כבלי ומרכיבי הסביבה המקיפה אותך.

 

מקובל לחלק את התחום הרוחני לארבע מישורים שונים, מישור האחדות שהוא מתחם של תודעה טהורה חסרת כל אגו. הנשמה בעולם זה מקיימת מודעות רוחנית טהורה. המישור הרוחני שבו נמצאות הנשמות המפותחות יותר במעמדן וברמתן הרוחנית מנשמתו של האדם "הרגיל". המישור השמימי הוא מישור גבוה מאוד, המקום בו נולדות הנשמות, שם רוכשות הנשמות יכולת של תקשורת הכרתית עם הנוכחות השמימית המוחלטת – הבורא. הוגים איזוטריים בעלי הטיה נוצרית טוענים שזהו המישור בו שהה ישו במודעות המשיחית. המישור הגבוה ביותר הוא המישור הסיבתי או הלוגי. זהו מישור של אחדות מוחלטת, אחדות מלאה עם המקור. המתחם הגבוה של הנשמה מקביל במידה מסוימת לעולם האצילות של הקבלה ולאלה שמעליו (אדם קדמון ועוד).