Get Adobe Flash player
דף הבית פרקטיקה חסימות
אזהרה: החומר בקורס זה מיועד להעשרה ולהרחבת אופקים בלבד ואין לבצע טיפולים בהסתמך עליו

שחזור גלגולים: חסימות

 

במהלך הטיפול, נושאים פנימיים, רגשיים, עומדים לצוף ולעלות אל פני השטח. המטופל עומד להתעמת איתם וכל מנגנוני ההגנה, המודעים והלא מודעים מתעוררים. למרות שמטרת בואו של המטופל היא להשיג שינוי, ולמרות שהשינוי המיוחל הוא לטובה, עדיין יש צורך להסתגל אליו, והתהליך אינו כה פשוט.

 

התנגדות פנימית של המטופל לתהליך, או כפי שאנו קוראים לכך – חסימה, היא מצב נפוץ במהלך שחזור גלגולים והיא מושתת על סיבות רבות ושונות, והשאלה, מה עושים - עשויה לעלות.

 

סוגים נפוצים של חסימות

בטרם הטיפול

החסימות יכולות להתחיל עוד לפני הטיפול. כאשר מטופל לא מגיע לטיפול שנקבע, והסיבה לכך אינה כה ברורה, יש מקום לחשוב שמדובר בחסימה. אם מטופל מאחר לפגישות "באופן כרוני" – יתכן שמדובר בחסימה מאחר וברור שיאחור פוגע באיכות הטיפול.

בתהליך ההרפיה

אתה מתחיל להנחות את המטופל להיכנס להרפיה - והוא לא מצליח. בהנחה שהמטפל מכיר את התהליך ובקי בו, הבעיה היא כנראה אצל המטופל. אבל, רוב האנשים יודעים מהי הרפיה ולאמתו של דבר מבצעים אותה ברמה זו או אחרת פעמים רבות גם אם באופן לא מודע - בעמידה במקלחת, ב"חלומות בקיץ", אפילו בסרט ש"כובש" את הצופה. מכאן, כנראה שמדובר בחסימה, בהתנגדות פנימית של המטופל.

המטופל לא "רואה" את הדברים שהמטפל מנחה אותו

אתה מנחה את הטופל להתחיל במסלול – המדרגות, היער העתיק, השביל וכו', אך המטופל לא מצליח לראות, לשמוע, להרגיש. הוא לא חווה כלום, ומאומה לא קורה. ברור שמדובר בסוג של חסימה. לכל אדם יש את היכולת לדמיין. זו אינה "מתנת אלוה" ליחידי סגולה. כולנו מדמיינים בראש אין סוף שיחות דמיוניות, מצבים שונים, מה היינו צריכים להגיד ומה לא... חלקנו אף עושה את זה מול המראה. אי הראיה הזו – היא כנראה חסימה ותו לא.

המטופל לא מצליח לרדת במדרגות, או לא פוגש את המדריך

יש אנשים שעצם הירידה במדרגות אל מקום לא מוכר, מרתיעה אותם והם לא מצליחים "להוריד" עצמם במדרגות.

אנשים אחרים, מתנגדים למושג "המדריך רוחני". הם לא רואים אותו, ואם כן, הוא לא מדבר איתם ולעיתים הוא מדבר אבל - נוזף בהם, מקלל אותם, מרביץ להם.

חסימות נוספות

  • בסיום הטיפול, כשהגעת לשלב ההקשרים - אתה כמטפל רואה הקשרים רבים לחייו פה, אבל הוא, המטופל - לא רואה כלום.
  • יש מטופלים שלוקחים שליטה על הטיפול – פוקחים עיניים, "מטיילים" בחיים הקודמים לאן שרוצים, קופצים קדימה או אחורה, בגיל, כל מיני מניפולציות.
  • יש מטופלים שאין זה מובן להם מאליו שהם אמורים לשתף פעולה. כנראה שזה חלק מהטיפול - ללמוד לשחרר ולהיות פתוח.
  • מטופל שנרדם. זו לא בהכרח חסימה. לעתים המטופל מגיע אחרי יום עבודה באים לטיפול, ונרדם במהלך ההרפיה. במקרה כזה, צריך להעיר אבל בצורה עדינה. רצוי לבקש מהמטופל לנוח לפני הטיפול.

הסיבות לחסימות

החסימות השונות מגיעות ממגוון רחב של סיבות, וחשוב מאוד שהמטפל יזהה את החסימה, וינסה להבין את מקורה.

 

הסיבה העיקרית והנפוצה לחסימות היא תחושת האיום שהמטופל חש בעת שעולמו הפנימי והרגשי, הכל כך מוכר לו, עומד בפני שינוי שיבוא באמצעות הטיפול.

 

התנגדות ופחד בסיסי לגעת בנקודות שצפות, באים לכלל ביטוי בכמה אופנים

  • איחור כרוני נובע לעיתים מפחד. זה בסדר לפחד, אבל צריך שהמטופל יהיה מודע לכך.
  • הירדמות קבועה בתהליך. ייתכן שמדובר בעייפות שנובעת משעה לא נוחה לטיפול, אך הפחד מהאיום שבגלויים, הוא סיבה ידועה לחסימה זו.

חסימה שביטוייה הוא בניסיונות ההשתלטות על התהליך, נובעת לרוב מהקושי של המטופל לוותר על השליטה, ואפילו לשעה אחת. זהו איום על האגו שאמור לנהל את חיי המטופל ולקבוע את הגבולות שלו. יש בכך משום איום לאנשים שכל חייהם נמצאים בעמדות שליטה, וכל הרעיון שמישהו אחר ינחה אותם - זר להם. חסימה כזו תהיה נפוצה יותר אצל אלו החווים שחזור בפעם הראשונה.

 

סיבה אחרת, לא פחות חשובה, היא חוסר אמינות שנוצר כלפי המטפל. ככל שיגבר האמון, כך יפחתו החסימות.

 

סיבה נוספת יכולה להיות חוסר אמון במטפל – המטופל לא חש ביטחון ולא סומך על המטפל. במקרים רבים הסיבה לכך נעוצה במטפל עצמו שאינו מקרין את מידת הביטחון הנדרשת. זה עלול לקורה מחוסר שכנוע של המטפל בהצלחתו, מחוסר בטחון בשיטה שאיתה הוא עובד - והמטופל מרגיש בכך.

צריך לזכור שבטיפול, ההשפעה היא הדדית. המטופל משקף לנו משהו על עצמנו, ואם מופיעה חסימה, יתכן שהמטפל הוא זה שחסום. יכול להיות שהנושא שנבחר מציק למטפל שאינו בשלים לגעת בו – ותחושה זו מוקרנת למטופל.

 

התמודדות עם החסימות

נקודת המוצא היא זיהוי העובדה שמדובר בחסימה, ואז הפעלת הדמיון והמחשבה כיצד לבטל, לעקוף, או אפילו להשתמש בחסימה עצמה כדי להמשיך בטיפול. לכל "תירוץ" של המטופל צריכה להיות תשובה של המטפל. 

 

מטפל טוב צריך להפעיל את דמיונו כיצד לצאת מהחסימה. למשל, בחסימה בה המטופל מדווח שהדלת בפניה הוא עומד לא נפתחת, ההנחיה המיידית של המטופל תהיה: "שים לב לצד ימין, יש שם כפתור ירוק. לחץ עליו והדלת תיפתח". 

פיתוח הדמיון של המטפל

לא לכל המטפלים יש "את התשובה המידית". רצוי שהמטפל ידאג להעשיר את עולם הרעיונות והפנטזיה שלו, למשל בדרך של צפייה בסרטים מצוירים. סרטים אלה הם עתירי דמיון, הכל אפשרי, כל תקלה או פנטזיה - דמיונית ככל שתהיה, יכולה לקרות שם. בסרט אפשר לרוץ באוויר, ליפול לתהום ולהתחרט... יש שם דלתות קסמים, מפתחות קסמים והכל אפשרי. סרטים מצוירים בהחלט פותחים אפשרויות פנטזיה ומטפל טוב זקוק להרבה יכולת יצירתית ופנטזיה כדי להתגבר על חסימות.

שימוש בחסימה עצמה

לפעמים אפשר להשתמש בחסימה להפוך אותה לעוזר, לידיד. המטופל מסנוור ע"י אור חזק ולא מצליח לראות כלום? אמור לו: "האור שאתה רואה בא לעזור לך לחוות את הגלגול בצורה מלאה יותר, להפיק ממנו יותר. בעוד רגע העיניים יתרגלו ותוכל לראות בבירור רב", או "אתה רואה את האור הזה – תשאף אותו פנימה תרגיש איך הוא ממלא אותך, איך הוא מחזק אותך ואיך בעזרתו אתה ממשיך קדימה" מובן שהאור, הסנוור, היה סוג של חסימה, אבל ההנחיה הזו, שנותנת הסבר, מאפשרת למטופל לקבל את העובדה ולהמשיך בטיפול.

 

הרבה מטופלים רואים עין גדולה "שמסתכלת עליהם". זוהי חסימה שיכולה להיות שיקוף של פחד ממשהו או מישהו "שמסתכל עליי". איך יוצאים מזה? אמור לו: "העין הזאת באה לאפשר לך לראות את הדברים יותר טוב, היא הולכת וקטנה, היא נספגת בתוכך, ובעזרתה אתה יכול לראות". המטפל מאפשר לו להתגבר על הפחד ולחוות את הגלגול. 

הבנת החסימה

אמור למטופל לבקש הסברים מהמדריך שנמצא אתו, שרוחו והאנרגיה שלו מלווה אותו במהלך כל הטיפול. דוגמא: המטופל נמצא בהיכל ולא רואה דלתות. הצע לו לשאול את המדריך למה אין דלתות, ברר איתו מה המדריך אומר על זה. המדריך יכול לומר לו משהו על הפחד שלו, הוא יכול לעמת אותו עם הפחד, הוא עשוי לומר לו "אתה כנראה חושש לראות". הסבר כזה יכול לעזור ולהסיר את החסימה.

 

דוגמא נוספת: המטופל נכנס ל לגלגול אך מוצא עצמו במקום ללא פעילות, למשל – מדבר. זו כנראה חסימה כי אין פעילות וגם אין סיכוי שמשהו יקרה. לשאלה "מה אתה עושה במדבר?" אין למטופל תשובה. המוצא יהיה בקשת מידע מהמדריך. בקש מהמטופל לשאול את המדריך "מה אני עושה במדבר?, לאן אני הולך?" המדריך ייתן תשובה, שתאפשר את המשך הטיפול.

עימות עם החסימה

עימות עם החסימה היא מתן פתרונות אד-הוק למצוקה המתפתחת. 

 

המטופל מגיע אל הדלת בקצה המדרגות אך זו לא נפתחת? תן לו הוראה שתחלץ אותו מהמצוקה – "שים לב, מימין לדלת על הרצפה, מונח מפתח. הרם אותו ופתח את הדלת" לא עוזר? נסה דרך נוספת "בפינה השמאלית הנמוכה של הדלת יש כפתור ירוק. לחץ עליו והוא יפתח את הדלת".

 

הגעתם אל מקום הדלת אך יש קיר ואין דלת? נצל את הדמיון ושלח את המטופל לרחף מעל הדלת. 

 

מגיעים לפתח ההיכל והמדריך לא מופיע, צור דמות בצורת אור שהולכת וקרבה – "שים לב לנקודת האור הרחוקה שהולכת וקרבה" או "הבט ימינה, הוא שם".

 

המדריך כועס, לא משתף פעולה, מזעיף פנים? חבק אותו הוא יגיב באותה מידה, ואז דבר איתו. משמעות פעולה זו היא התמודדות עם הפחד ודיכויו.

 

דברנו איתו והוא לא נחמד? תוכל להגיד למטופל: "זה לא המדריך שלך המדריך האמיתי יגיע עכשיו".

 

נכנסתם להיכל ואין דלתות. הורה למטופל "המשך ישר, יש מעלית והיא לוקחת אותך לקומה ששם יש דלת". אפשר לוותר על הדלת ולומר: "מולך יש מעלית. הכנס אליה והמעלית תפתח בגלגול הרלוונטי ביותר".

עקיפת החסימה

ואם אתה לא מצליח להתמודד עם החסימה? עקוף אותה. המדריך לא הגיע? "אוקי, נמשיך בלעדיו. רוחו והאנרגיה שלו מלוות אותך". המטופל עצר באיזה מקום? "בוא נמשיך הלאה" והמטופל ממשיך הלאה.

 

דרך נוספת לעקוף חסימה  היא השימוש במילות הקסם "אחת שתיים שלוש" - "הדלת לא נפתחת? אוקיי, נספור עד שלוש והדלת תפתח. אחת, שתיים, שלוש הנה נפתחה הדלת", המדריך לא הופיע? "אני אספור עד שלוש והמדריך יגיע – אחת, שתיים, שלוש והמדריך מופיע".

 

הערה חשובה:

לא תמיד חייבים "לראות". זה תקין לגמרי ומועיל לא פחות אם המטופל יודע, מרגיש, חושב ש"זה הדבר" או שומע. אין חובה לראות ויזואלית וכל אחד חווה אחרת. ואת זה יש לומר את זה לפני הטיפול.

 

סיכום

בתהליך של הדמיון המודרך, יש חשיבות רבה לסמלים, לארכיטיפים. אנחנו כאילו מתעמתים עם חלקים בתוכנו, אך מציגים אותם כדמויות. חשובה לנו האינטרקציה, שיהיה מישהו מולנו שאיתו נוכל לדבר. ומאחר ואנו כמו בחלום, חשוב אמנם שתהיה דמות, אך אין זה חשוב אם זו דמות אנושית או איזו שהיא ישות אחרת.

 

מהותו של הטיפול היא בכך שאנו מאפשרים לתת המודע להעלות כל מה שהוא רוצה. לא תמיד זה בא בקלות, ואתה המטפל, נמצא כאן כדי לאפשר זאת. מה שחשוב הוא להעלות כל מה שרלוונטי לטיפול. את החסימות האלו ניתן לפרש כחשש מההתמודדות עם חומרים שעלולים לצוף. תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל לעקוף את החשש הזה. תפקיד המטפל הוא לנסות ולייצר עבור המטופל אפשרויות אחרות.

 

המדריך, שהוא דמות מרכזית בתהליך, הדמות איתה מתייעצים, העוגן של התהליך - לפעמים לא מופיע. זוהי יכולה להיות חסימה, ואם לא הצלחת לגרום למטופל לפגוש בו, תוכל להמשיך גם ללא המדריך. כאמור, יש מטופלים שהמונח "מדריך רוחני" זר להם, ואת זה אתה מגלה כבר בשיחה המקדימה. במקרים כאלה, לפעמים רצוי להציג את המדריך כ"דמותו של האני הגבוה שלך הולכת ומתקרבת אליך ואומרת לך שלום" וזה יוכל לפתור את המצוקה. לצורך זה אפשר להשתמש בכל מיני מושגים – מדריך, מלווה, האני הגבוה, ישות אור וכו'.

 

כאשר המדריך שהופיע היה "לא סימפטי", והשתמשת בשיטה של "אולי זה לא המדריך הנכון", אין זה אומר שאתה באמת יודע אם זה המדריך הנכון או לא. המטרה היא להוריד את החסימה ולאפשר למטופל, לתת המודע שלו, להגיד – "אוקיי, אני מאפשר למשהו אחר לעלות". זה עובד, המטופל יוצר דמות חדשה אותה הוא מקבל כמדריך שלו. המדריך הוא שיקוף לרבדים עמוקים בתוך תת המודע, איזורים שיש בהם גישה לידע הרחב, ולצורך התהליך - די בכך.

 

לסיכום, אנחנו מאפשרים לתת המודע להעלות כל מה שהוא רוצה. לא תמיד זה בא בקלות ואתה, המטפל, נמצא כאן כדי לאפשר זאת. מה שחשוב הוא להעלות כל מה שרלוונטי לטיפול. את החסימות האלו ניתן לפרש כחשש מההתמודדות עם חומרים שעלולים לצוף. תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל לעקוף את החשש הזה. תפקיד המטפל הוא לנסות ולייצר עבור המטופל אפשרויות אחרות.

 

אם אחרי הכל, שום דבר לא עוזר, יש להוציא את המטופל. עשה זאת בהנחיה חזרה אל היער, החוצה דרך המדרגות ולאט לאט לצאת מהרפיה. אין לצאת בבת אחת אלא בדרך נשלטת ומסודרת.

 

אחרי שהמטופל יצא ונח מעט, הסבר לו שוב את מהות הטיפול. חשוב להסביר לו את הצורך בשיתוף הפעולה, בצורך בהנחיה שלך, ובעובדה ששיתוף פעולה עם ההנחיה – היא מהותית לטיפול. ואם כלו כל הקיצין – ייתכן שאין זו התקופה המתאימה לו, אולי השיטה כולה לא מתאימה. לא צריך להתעקש על הטיפול, יש שיטות אחרות העשויות להתאים למטופל. והרי בסופו של דבר, מה שבאמת חשוב זז טובתו של המטופל.

 

 

 

 

אל השיעור הקודם אל השיעור הבא