Get Adobe Flash player
דף הבית פוליטיקה והמערכת הבינלאומית
מבוסס על הרצאות ושקפים של דר' מרטין שרמן

מבוא ליחב"ל

 

פוליטיקה והמערכת בינלאומית

בספרו מסגרת לניתוח פוליטי - A Framework for Political Analysis, הגדיר דייויד איסטון את הפוליטיקה בדרך הבאה (עמ' 50):

“What distinguishes political interactions from all other kinds of social interactions is that they are predominantly oriented towards the authoritative allocation of values of society”

ובתרגום חופשי לעברית: "מה שמבחין בין אינטראקציות פוליטיות לבין שאר פעולות הגומלין החברתיות הוא, שהן מוטות לרוב לכיוון של הקצאה סמכותית של ערכי החברה".

דיוויד איסטוןפרופסור דיוויד איסטון – David Easton הוא הנשיא לשעבר של האגודה האמריקאית לפוליטיקה חברתית, וסגן נשיא לשעבר של האקדמיה האמריקאית לאומנות וחברה. איסטון היה מעורב במיוחד בשכלול גישת ניתוח מערכתי כאמצעי מרכזי להבנת דרכי פעולה של מערכות פוליטיות. בשנים הוא האחרונות הוא מתמקד באילוצים מבניים כאלמנט השני במעלתו בתשתיתן של מערכות פוליטיות.

התרשים הבא מתווה את הקשר בין ההגדרות הבסיסיות של הפוליטיקה לבין מדינה, לאום והמערכת הבינלאומית:

עוצמה

אם ננסה להגדיר את תמצית הפוליטיקה, נאמר שהפוליטיקה היא דיסיפלינה של עוצמה, כשהגדרת העוצמה היא יכולתו של פלוני לגרום לאלמוני לעשות דבר נגד רצונו.

עוצמה: ל- A עוצמה כלפי B, אם A יכול לגרום ל- B לעשות דבר-מה ו/או לחדול מלעשות דבר-מה ו/או להמשיך לעשות דבר-מה על אף רצונו של B לא לנהוג כך.

 

מונחים נוספים של העוצמה הם הסמכות והלגיטימיות.

לגיטימיות: ההכרה מצד הנשלטים בזכותם של השולטים לשלוט בהם. הלגיטימיות היא משתנה פוליטי ויש להבחין אותו מ"לגליות" שהיא מושג משפטי.

סמכות: הסמכות של A כלפי B היא ההסתברות ש-B יציית ל-A (הסיכוי לציות) והיא בעצם הרשות לשלוט. הסמכות נובעת מתוך העוצמה אך נשענת על הלגיטימיות. מבחינת הסתברות ניתן לומר שהסמכות משתנה בין 0 עבור חוסר ציות ו- 1 לציות מוחלט.

 

שלושה אלה קשורים האחד בשני בדרך בה - הגבלת הלגיטימיות תגביל את הסמכות שתגביל את העוצמה.

 

ריבונות

שלושה גורמים אלה מובילים אל המשתנה הבא – הריבונות:

ריבונות: מרות עליונה שאינה כפופה לאף מקור סמכות אחר. מכאן שלמדינה ריבונית יש את הזכות לקבוע כל דבר המשפיע עליה או על אזרחיה, ואין סמכות חיצונית גבוהה מעליה. סוג אחר של שלטון, הוא האוטונומיה המופיעה מתחת לריבונות.

אוטונומיה: האוטונומיה פועלת על פי הסמכויות שהואצלו ע"י הריבונות. הריבון הוא זה שמגדיר ותוחם את סמכות האוטונומיה.


מדינה

את אב הטיפוס למדינה נגדיר על פי שלושה אלמנטים בסיסיים: 

  • שטח מוגדר.
  • אוכלוסייה מוגדרת.
  • ריבון יחיד.

לצורך ההבנה, יפן היא דוגמא למדינה מוגדרת היטב. אוכלוסייתה מוגדרת, כך גם גבולותיה והריבון שבה. לבנון לעומתה, חוותה במהלך שנות ה- 70 ערעור על מקור הסמכות שבה. מדינה ישראל היא דוגמא קיצונית למדינה שהגדרתה בעייתית. גבולותיה המדינה לא ברורים, והיא מתייחסת אל עצמה כאל מדינת היהודים ולא כאל מדינת כל אוכלוסֵייהַ, ועל כן היא מרשה לעצמה לקיים את סמלי הרוב היהודי שבה (דגל, סמל, יום המנוחה וכו').

הכרה במדינה מחייבת הכרה בשלושה גורמים אלו.

 

לאום

הלאום כישות פוליטית ולהבדיל מ"עם", מוגדר ע"י שני מרכיבים:

  • קשר בין חברי קבוצה שלא קיים מחוץ לה.
  • חברי הקבוצה דוחים את הלגיטימיות של מרות ריבונית שמקורה מחוץ לקבוצה. חברי הקבוצה מקבלים כלגיטימי מקור מרות ריבונית אך ורק אם הוא נובע מתוך הקבוצה עצמה.

החוקרים נוהגים להבחין בין שני סוגים של לאומיות: אובייקטיבית וסובייקטיבית.

התפיסה האובייקטיבית: הגישה האובייקטיבית מחלקת את האנושות ללאומים על פי מדדים אובייקטיביים אתנולוגיים (צבע, שער, תווי פנים).

התפיסה הסובייקטיבית: מתייחסת אל הלאום אילו נוצר מתוך רצון הפרטים (האינדיבידואלים) להשתייך אליו.

החוקרים שיין ושרמן (שחיבור זה מבוסס על הרצאתו) חידדו את ההבחנה ע"י שימוש בשני מונחים אחרים, מקבילים. על פי הבחנתם, הלאומים מחולקים על פי התפיסה האתנו-פוקלית, שכמו הגישה האובייקטיבית, שמה את השייכות האתנוגרפית במוקד, והתפיסה האידאו-פוקלית הממקדת את האידיאולוגיה במרכז, והמקבילה לגישה הסובייקטיבית.

במדינות שונות ובזמנים שונים יש מעבר מהאתנופוקלי אל האידאופוקלי או להפך. ארה"ב עד המאה ה-19 הייתה מדינה פרוטסטנטית אנגלו סקסית, שנפתחה במאה זו לעמים אחרים והפכה להיות מדינה אידאופוקלית. ובגרמניה, עד לפני לא הרבה שנים, הייתה קבלת אזרחות גרמנית מותנית להשתייכות אתנית, ורק מאוחר מאוד נפתחה גם לאחרים, כדוגמת האוכלוסייה הטורקית הגדולה השוהה שם. אולם תנועות בכיוון ההפוך קיימות גם הן, והתפרקות יוגוסלביה, שהייתה לאום המורכב מעמים שונים היא דוגמא למעבר כזה. ואם ביוגוסלביה היה המעבר רווי דם, הרי שלא רחוק משם, בצ'כסלובקיה, עבר תהליך ההיפרדות בין שני העמים - הצ'כים והסלובנים, בשקט ובהסכמה הדדית.

הדעת נותנת שהקדמה מקדמת את המגמה האידאופוקלית, אולם גם בימים אלו, ניתן למצוא בעולם דוגמאות רבות לתהליך ההפוך כמו קשמיר שבהודו, הטמילים בסרי-לנקה, סרדיניה, ברה"מ ועוד.

ניתן לבחון את מדינת ישראל בשתי הגישות. אם נתייחס אל היהדות כאל רעיון, אזי קיבוץ הגלויות הינו תהליך אידאופוקלי, אך אם מדובר בעם בעל תכונות גנטיות משותפות, אזי התהליך הינו אתנופוקאלי.

 

מדינת לאום

על פי ההגדרה, יש למדינה שלוש תכונות: שטח, אוכלוסייה וריבון יחיד. כאשר הריבון הוא הלאום עצמו, נקרא למדינה מדינת לאום. הגישה הלאומית היא גישה חדשה יחסית, ונוצרה בתקופת המהפכה הצרפתית. לפני כן, מקור הריבונית היה המלך ולעיתים, כתוצאה מנישואי מלכים בין מדינות שונות, עברו שטחים מריבונות אחת לשניה. מדינות שאינן "מדינת לאום" לא נעלמו, וניתן היה לראות כאלה במושבות של התקופה הקולוניאלית. עד לשנות השבעים של המאה העשרים נשלטו מדינות רבות בעולם, תחת שלטון קולוניאלי. קולוניה (מושבה), היא מדינה שמקור הסמכות שלה נמצא במדינת האם. מדינות רבות באפריקה למשל, היו קולוניות בריטיות (ניגריה, קניה, ועוד). מקור הריבונות של מדינות אלו לא היה בלאום אלא במדינת האם – בריטניה.

 

מערכת בינלאומית

מערכת המורכבת מכמה מדינות לאום היא מערכת בינלאומית. במערכת כזו חשוב שהלאומים הבודדים ישמרו על ריבונותם, זאת אומרת שתישמר להם העוצמה בה A יכול למנוע מ- B להשליט עליו מרות.

אל השיעור הקודם אל השיעור הבא