Get Adobe Flash player
דף הבית הרנסנס ג'ון קלווין
מבוסס על הרצאות מפי דר' עמיאל אונגר

תולדות המחשבה המדינית - ג'ון קלווין

 

הפרוטסטנטים - גון קלוין (John Calvin)

john-calvin

ג'ון קלוין, מראשוני הפרוטסטנטים, נולד בצרפת בעשרה ביולי 1509, ונפטר בז'נבה, בעשרים ושבעה למאי 1564. הוא שימש בתפקידים רבים בשוויץ, ואף היה בעמדה בכירה בז'נבה שם ניהל מערכת שלטונית תאוקרטית חרדית. גישתו הדתית היתה מחמירה מאוד ואף מקצינה, וכתוצאה מכך אף נאלץ לגלות לפרק זמן מה מז'נבה.

 

קלווין, בעקבות לותר, פיתח את הגישה הפסיבית לכלל תחום חדש שממנו נגזרו מסקנות רבות, הן בחיי הדת והן בתחום המדיני. קלווין אימץ את גישת הפְּרֶה-דֵסטִינַצְיָה (הגורל נגזר מראש), שאומרת שהכל ידוע מראש והכל נגזר מראש בשמים, ועל כן, אין למעשיך בעולם הזה השפעה ממשית על העולם הבא.

 

גישה זו יכולה לפתח חשש מפני האי וודאות. קלווין פותר זאת באומרו, שמתוך הצלחת האדם בימי חייו, ניתן להסיק אם שורה עליו רוח האלוהים, ואם גורלו נגזר לחיוב או לשלילה. על כן, מוכן קלוין לקבל את הגישה שאנשי כנסיה יהיו בעמדת שלטון. יכולתם הכלכלית והצלחתם של אנשי הכנסיה אינה שחיתות, אלא גזורה מראש בידי שמיים. הוא האמין במשולש המְדָבּר על ביסוס כלכלי, שלטון ודת. על פי גישתו, השלטון אמור לקבל הנחיות מהכנסיה, ועל כן אמור הנתין הדתי לקבל את גזירת השלטון, ואפילו אם הוא אכזר וזדוני, משום היות השליט - בחיר האל. מרידה אסורה בתכלית האיסור, ומבחינה זו יש בתורתו מעין נסיגה אל תצורת השלטון של ימי הביניים. עם זאת, גישתו של קאלווין, שהשלטון אמור לקבל הנחיות מהכנסיה, היתה מותנה בתנאי אחד - הכנסיה המנחה את המדינה חייבת להיות הכנסיה הפרוטסטנטית. אבל דא-עקא שהכנסיה הפרוטסטנטית לא שלטה בכל המדינות, השלטון בצרפת השכנה למשל, היה שלטון נאמן לכנסיה הקתולית. האזרח, על פי קאלווין לא יכול לחיות תחת שלטון קתולי, אבל אם זאת, בגלל גישת הפרה-דסטינאציה, הוא מנוע מלמרוד. "הקלווניסט הועמד איפוא בסתירה בין אמונתו הדתית הרואה בשלטון הקתולי שלטון רשע ועוול, לבין מצוות הציות הפוליטי, הנגזרת אף היא מעקרונות השקפותיו הקאלוויניסטיות. ברור שקשה היה לקאלוויניזם להתיר זכות זו, שפירושה האפקטיבי היה - הכחשת התורה בדבר הפרה-דסטינאציה" (אבינרי,רשות הרבים, עמ' 86)


קלווין כאמור אסר על מרד בשלטון, ואף גייס כנימוק את סיפורו התנכי של דניאל שהעדיף להיכנס לגוב האריות על פני מרידה במלכות – נבוכדנאצר. קאלווין שחשש מהתפרצויות אלימות, הציע (על פי אבינרי) פתרון פשרה לפיו מותר לבצע התנגדות פאסיבית. מטרתו היתה לאפשר למיעוט פרוטסטנטי לחיות במדינה שבה הרוב קתולי, ולהגיע בדרך כך למודוס ווינדי עם השלטון, ולהסכמת הכנסיה הקתולית עם העובדה שחיים במחיצתה גם נוצרים לותרניים. הוא קיווה שגישת הפאסיביות תוביל לשקט והסכמה, אולם התבדה. ההיתר להתנגדות פאסיבית יכול להתפרש לכאן ולכאן. שלטון הרוצה לאכוף חוק, יכול לפרש התנגדות פסיבית דווקא כנקיטת עמדה אקטיבית, והגבול בין השניים דק ושברירי. הכנסיה שראתה ברפורמה ובפרוטסטנטיות משום איום, לא היתה מוכנה לקבל את המודוס ווינדי.

 

לאחר הזעזוע הראשון שחלף על הכנסיה כתוצאה מהופעת הפרוטסטנטיות, הופיע בכנסיה מגמה של "קונטרה רפורמה" התשובה הקאתולית לגישה הרפורמית. התהליך החל ב"ניקוי פנימי" ונסיון לבער את השחיתות. היה נסיון להתקרב אל העם, לדבר בשפה מובנת, ולהתרכז בחינוך. ה"מסדר הישועי" הוקם בתקופה זו (ועד היום הוא מהווה את ציר החינוך הדתי באוניברסיטאות רבות). אבל הרצון למחוק את התופעה הרפורמית היה חזק מכל. בצרפת למשל פרצה ב- 1562 מלחמת אזרחים של הפרוטסטנטים הצרפתים (הוגונוטים) שהסתימה רק 1598 באמצעות חוק חופש הפולחן (Edict of Nantes) ושבמהלכה היו ביטויי רדיפה וטבח שהמפורסם שבהם הוא הטבח של ליל ברתולימאו הקדוש (עשרים וארבעה באוגוסט, 1572) שהחל בטבח קבוצת מנהיגים שהוזמנו לטקס נשואין של הנסיכה אליזבט ונרצחו, והמשכו במרחץ דמים ששטף את צרפת והביא לרצח של כאלפי פרוטסטנטים (האומדנים מדברים על בין 2000 ומאה אלף). הרצח עצמו תוכנן, למרבה האירוניה ע"י קתרינה דה-דמיצ'י, אמו של המלך שרל ה-9, בת למשפחה המפורסמת מפירנצה, שזכתה לקבל כ- 60 שנה לפני כן את הספר "הנסיך" ממאקיאוולי. הטבח זכה לברכת הותיקן שאף הנפיק מטבעות לרגל "החג". אפיפיור אף חיבר שירי הלל למלך הצרפתי.

 

coins

באנגליה (דצמבר 1554), העבירה המלכה מרי, בתו של הנרי השמיני, חוק המאפשר הוצאת פסק דין מוות לכופרים. היה זה במסגרת נסיונה להחזיר "עטרה ליושנה" ולהחזיר את הכוח במדינה לידי הכנסיה הקתולית. מאז חוקק החוק ועד לסיום כהונתה, הועלו על המוקד ונשרפו חיים 300 אנשים ש"העניקו" למרי את הכינוי "מרי העקובה מדם" או "Bloody Mary". מצבם המחמיר של הפרוטסטנטים, הציף כלפי מעלה קבוצות של אנשים אקטיביסטים, שסרבו לתכתיב של ההתנגדות הפסיבית והמודוס ווינדי, והתסיסה עלתה וגאתה, ואיתה עמדות קיצונית של מרד ואלימות.

 

  • בסקוטלנד, ניסתה מרי "להחזיר למוטב" את אחד מראשי הכנסיה הרפורמית, ג'ון נוקס, (John Knox). מרי פגשה אותו פנים אל פנים וניסתה להחזירו אל הכנסיה הקתולית. היא השתמשה בנימוקו של קאלווין עצמו בעניין דניאל בגוב האריות ( ג'ון נוקס היה אחד מתלמידיו של קאלווין). תגובתו של נוקס לטיעון היתה, שקבלת שליט אכזר כנגזר משמים היא חילול קודש. על פי נוקס, נכנס דניאל לגוב האריות רק משום שזו היתה הברירה היחידה שעמדה בפניו. לו היו לו גייסות צבאיים, היה עליו למרוד.
  • בצרפת גרמה מלחמת הכנסיות להתפרצות מלחמת אזרחים. המלחמה החלה במרד שהכריזו ההוגונוטים, הפרוטסטנטים הצרפתים, לאור מעשי ההתנכלות, הרצח והרדיפות שהיו מנת חלקם מזה עשרות שנים. ההוגונוטים טענו (בניגוד לתפיסה הקלווניסטית), שלא רק שמותר להניף את נס המרד, אלא אף חובה למרוד בשלטון הרשע.

טענותיהם רוכזו והועלו בחיבור חשוב בשם Vindiciae contra Tyrannos - "הנקמה בעריצים" (Philippe du Plessis- Mornay, 1579) המסביר ומנמק את הנימוקים והסיבות למרידה. על פי גישת החיבור, כל שלטון הוא שלטון על תנאי. כל שלטון הוא ביטוי לשתי הסכמות - הסכמה מוקדמת שבין אלוהים לעם והשליט, וברית בין השליט ובין העם. ההסכמה או האמנה שבין אלוהים לעם ולמלך, היא בעצם ההתגלות האלוהית עצמה, בה מתחייב העם למלא אחר מצוות האל. האמנה השניה, זו שבין השליט לבין העם, מבטאו את מחויבותו של העם כלפי מלכו, המותנית בקיום דרכי האל. מרגע שהמלך ישבור את הברית עם האל, נשברת אוטומטית גם ברית העם כלפיו. מחברי המאמר משתמשים בנימוקים תנכיים לחיזוק עמדתם, ולהוכיח שכאשר מלך חוטא נגד האלוהים, ה' מעביר ממנו את המנדט אל אחרים (משאול אל דוד, למשל). הבטחת המלך לנהוג על פי החוקים כלפי אלוהים, נכונה גם בהתחייבותו כלפי העם. כל עוד מבטיח השליט לעמו לשלוט בדרך ישרה, ולכבד את המנהגים וההסכמים שהיו קיימים תמיד בין השלטון והקהילה – ומקיימם, מחויב גם העם כלפיו. אולם אם השליט מפר את ההסכם, זכותו לשלטון בטלה. במקרה כזה לא רק שמותר למרוד, אלא אף יש חובה מוצהרת, משום שאפילו שהעבירה נופלת על השליט, הרי שקבלתה בשתיקה הופכת את העם לשותף לדבר עבירה.

 

זוית ראיה אחרת לנושא המרד, היא ניהולו. על פי המאמר, המרד אם יוכרז, צריך להיות מנוהל על ידי שופטים ואצולה, כדי להימנע מתוהו ובהו מוחלט ומגלישה לאנרכיה. בגישה זו, יש משום קבלת הגישה השלטת בימי הביניים, שלטון מבוזר ולא ריכוזי. שלטון של אצולה מקומית ולא צנטרליסטי. גישה זו כאמור נובעת לא מתוך איזו אידאולוגיה, אלא מתוך כורח המציאות של מלחמת קיום מול הכנסיה הרומית.

אל השיעור הקודם