Get Adobe Flash player
דף הבית הרנסנס מקיאוולי הנסיך - חלק ד

פרקים 1-7 | פרקים 8-14 | פרקים 15-19 | פרקים 20-26

 

תולדות המחשבה המדינית - הנסיך, מקיאוולי

 

הנסיך (מקיאוולי) פרקים 20-26

פרק 20

התועלת שבהתבצרות

מתוך ההערות לפרק (כתבים פוליטיים עמ' 318): "זהו פרק שבע-נסיון היסטורי, ומלא לקח מתולדות זמנו של המחבר, אבל כאן, יותר מבכל מקום אחר, לקוחים הטענות והטיעונים מאריסטו, ומחכמים ראשונים אחרים מבין יוצרי המדע המדינאי (ל. רוסו)"

 

שליטים שונים נהגו בשיטות שונות בכדי לבצר את שלטונם. אחדים פרקו את נתיניהם מנשק. אחרים פיצלו מפלגות בערים שהם שלטו, יש נסיכים שחיפשו לעצמם אויבים בכוונה תחילה, ונלחמו בהם ויש נסיכים שניסו לקנות את ליבם של נתינים שהיו חשודים בעיניהם בתחילת דרכם, או שביצרו את העיר או ההיפך, ניתצו כל ביצורים שהיו בה. מן הנמנע הוא לשפוט את האפקטיביות של כל פעולה ופעולה, כי הסיבות שונות כמו גם הנסיבות. פרק זה דן בשיקולים על פיהם יש להחליט כיצד לנהוג.

 

ההיסטוריה מראה שנסיכים חדשים תמיד מחמשים את תושבי העיר ומעולם לא ארע ההיפך. כשהאנשים חמושים בנשק שהנסיך סיפק, הם מגדילים את מצאי הנשק של הנסיך. פעולה זו גם מחזק את הנסיך, ומצרפת תומכים מבין אלה שלא נמנו על התומכים. אלה שחומשו, הופכים להיות תלויים בנסיך, ואלה שלא קיבלו נשק, מבינים שאי אפשר לתת לכולם. אולם, לפרוק נשקם של אנשים חושפת את העובדה שאינך סומך עליהם. פעולה זו פוגעת ומעליבה או לפחות גורמת להם לחשוב שהנסיך חושש מהם. כך או כך, פעולה זו מובילה לשנאת הנסיך ויתרה מכך, נסיך שנשאר ללא צבא, כי פרק את נשקו יצטרך לסמוך על שכירי חרב, וזה צעד חסר תועלת. ההיסטוריה עמוסה בדוגמאות שנסיכים חדשים בונים להם צבא המבוסס על תושבי העיר.

 

צריך רק לקחת בחשבון, שאם העיר הנכבשת הופכת להיות מסופחת לעיר הקודמת של הנסיך, יהיה זה מסוכן להקים צבא שלם חדש, ועדיף לחמש רק את אותם אלה שהם נאמני הנסיך בברור, וגם על אלה, לא רצוי לסמוך לאורך זמן, ועדיף להחלישם.

 

האם ניתן לשלוט בעיר בשיטת הפרד ומשול? ההיסטוריה מציגה לפחות דוגמא אחת (פיסטויה) שלא היתה דרך אחרת למשול בה אלא זו. אולם, בתקופה בה איטליה הגיעה לחוסר יציבות פוליטית, זוהי שיטה רעה. ערים מפוצלות תמיד מובסות בעת התקפה. הצד החלש שבעיר עוזר לתוקפים והאחרים נותרים חסרי יכולת להתנגד.

 

נסיך חדש שמתגבר על קשיים וסכנות צובר מוניטין ועולה לגדולה. נסיך שהתמזל לו מזלו, ימצא אויבים שבהכריעו אותם יאדיר את שמו. נסיכים שהמזל בתחום הזה לא מאיר להם פנים, יוצרים יריבויות באופן מודע על מנת שיוכלו להלחם בם ולהציג עוצמה.

 

נסיכים רבים, ובעיקר החדשים שבהם, מגלים שאלה שחשדו בהם בתחילת הדרך הפכו במרוצת הזמן לתומכיהם החזקים ביותר. הכלליים לכך משתנים ממקום למקום, אך יש כלל משותף אחד לכל המקרים. אלה שהיו אויבים, אך זקוקים מאוחר יותר לעזרת השליט, יצטרכו להוכיח עצמם יותר מאשר אלה שהיו תומכי המשטר מתחילת הדרך בצורה זו, הם הופכים לתומכים יותר מאשר האחרים, והנסיך יכול לקנות את ליבם ביתר קלות.

כאשר נסיכות חדשה מפגינה אהדה רבה מאוד לנסיך, חובה עליו לבדוק את הסיבות לכך. ברוב המקרים ימצא הנסיך שמדובר מסההנסיך צריך לבדוק כל המאוכזבים מהשלטון הקודם ושעזרו לך לההפך לנסיך, לא הופכים להיות חברים טובים. הם לא בהכרח אוהבים אותך, הם פשוט לא סבלו את השלטון הקודם. עדיף ליצור חברויות עם אלה המגלים שביעות רצון מהשלטון הנוכחי.

 

תחום אחר בו נוהגים נסיכים לטפל בהקשר זה הם מצודות ומבצרים. התועלת שבמצודות תלויה בנסיבות – הם מונעים פגיעות מצד אחד, אבל עלולים גם לגרום לנסיך פגיעות בצד שני. נסיכים חדשים נוהגים לבצר את העיר שזה עתה כבשו, ויש בכך טעם, אם לדעתם תחוזק עמידתם בעיר בתחילת שלטונם בה. לעומתם, הרסו אחרים את המבצרים לאחר שכבשו עיר, מתוך רצון למחוק את זכר השליט הקודם. כך למשל נהג גואידו אוּבלדו, דוכסה של אורבינו אחרי שחזר לארצו שממנה הוגלה ע"י צ'זרה בורג'ה.

 

ניתן להסביר את ההבדלים בגישות כך: נסיך החושש מנתיניו יותר מאשר אויבים מבחוץ, יבנה מבצרים. נסיך החושש מהאויב החיצוני ולא מעֲמוֹ הוא, מוטב לו להמנע מבניית מבצרים. המבצרים הטובים ביותר, הם היחסים האישיים. המנעות מלהיות שנוא על האנשים מונעת צורך במבצרים. אם הנסיך שנוא על עמו, לא יעזרו לו אפילו המצודות הגדולות ביותר. עם שמרד, ימצא תמיד מספיק בני ברית שיעזרו לו.

 

לסיכום, יש לשבח הן את בוני המבצרים והן את אלה הנמנעים מכך. לגינוי ראויים רק אלה המזלזלים בערך אהבת העם מתוך השענות על המבצרים.

 

פרק 21

מה הדרכים להתנהגות הנסיך שיקנו לו כבוד.

אין דבר המקנה כבוד יותר מאשר ממפעלים גדולים – מלחמות גדולות או מעשים מפוארים וייחודיים. רצוי שהנסיך ייצור תחושה של הצלחה משתלמת, ויעניק פרסים לאנשים על מפעלים מיוחדים, אך יותר מכל עליו להתאמץ להשיג פרסום ומוניטין של איש דגול המפליא בכל מעשיו.

 

הנסיך חייב להביע דעתו כבכל עניין ולהמנע מעמדה נייטרלית. עליו לנקוט עמדה בכל סכסוך גם אם הוא צד כל שהוא. עמדה נייטרלית זוכה לבוז של המנצח המתרגם זאת לחששו של הנסיך מפניו, ובכל מקרה, הוא לא יוכל להתיחס אליו כאל ידיד כי אין לסמוך על מי שנשאר בצד בעת צרה. גם המנוצח יכעס - על כך שהנסיך לא סייע בידו. זוהי דרך העולם: מי שאיננו ידיד יבקש מהנסיך לשמור על נייטרליות, והידיד ידרוש הזדהות והתייצבות לצד זה או אחר. נסיך שבשלב הזה בוחר בהימנעות, סופו כשלון, נסיך שיצדד ויתמוך בצד המנצח, יזכה להכרת תודה - גם אם הצד המנצח חזק ממילא. ואם תמך בצד שנחל תבוסה, יזכור לו את זה המנוצח לטובה, ויהפוך לידידו. ואם המנצח עשה זאת בזכות הנסיך, גדולה מחוייבותו לנסיך פי כמה.

 

רצוי לנסיך לא לכרות ברית עם כוח חזק ממנו עצמו אלא במצב של חוסר ברירה, כי אם בעת מלחמה ינצח החזק, תגדל תלות הנסיך בו, ואין זה טוב.

 

שלטון אינו יכול להניח שתמיד תהיה לו הברירה להחליט ולבחור, ושהחיים יכולים על כן על מי מנוחות. השלטון חייב להניח שהמציאות מניחות לו מצב של "מן הפח אל הפחת" והחוכמה האמיתית לראות נכוחה את המציאות ולהחליט את ההחלטה הגרועה פחות.

 

נסיך טוב יעודד את נתיניו להצליח בחייהם ובעסקיהם, כי הצלחתם היא הצלחת העיר כולה. הנסיך יספק בידור ושעשועים, יתמוך ויעודד את האיגודים המקצועיים השונים ויופיע בארועים שלהם. עם זאת עליו להימנע מזילות בכבודו וכבוד תפקידו.

 

פרק 22

עוזרי הנסיך

תפקידם של עוזרי הנסיך ויועציו חשוב מאוד, להצעותיהם יש חלק חשוב בהתנהלות הנסיך, ובחירתם על כן צריכה להיות קפדנית ונכונה. לבחירת היועץ יש משמעות נוספת. איכות היועץ מעידה על הנסיך עצמו מבחינת "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". לנסיך חייבת להיות היכולת לסנן את פעולות היועץ, ולהבין מתי ניתן לסמוך ומתי לו על עצותיהם ולעיתים, כפעולה חינוכית, יש לצורך להעניש או לתגמל את היועצים.

 

קל לזהות מי יהיה יועץ ניתן לסמוך עליו. אם העוזר חושב על עצמו יותר מאשר על צרכי הנסיך, אין לסמוך עליו. עוזר או יועץ טוב שניתן לסמוך עליו, רואה לנגד עיניו רק את צרכי הנסיך, ואותם בלבד. יועץ לא אמור לדבר עם הנסיך על בעיותיו הוא או לבקש טובות הנאה. אולם דווקא משום כך, נסיך חכם ידע לתגמל ולתמרץ את היועץ הטוב – בכבוד, בכסף, בשבחים אך גם בהערות ונזיפות לפי הצורך. על היועץ לדעת שעבודה טובה – שכר בצידה, אך טעויות גוררות ענישה. יועצים ונסיכים הפועלים כך יצליחו ביחד, אם לאו, יפלו שניהם (כמאמר הסרט: תלויים זה בזה או זה לצידו של זה...).

 

פרק 23

איך להימנע מחנפנים למיניהם

סכנה גדולה היא שרבים מהנסיכים לא יודעים להפטר ממנה היא החנפנים הממלאים את חצרות הנסיכים. אנשי הנסיך חייבים לדעת שהאמת, תהיה קשה אשר תהיה, עדיפה תמיד. הבעיה באמירת האמת תמיד, היא שהיא מובילה לזילות ופחיתות כבוד השליט. לכן, נסיך פיקח יבחר לו קבוצת אנשים שלהם, ורק להם מותר לאמר את האמת תמיד אבל, רק בנושאים עליהם הם נשאלים. הנסיך, הוא ישאל אותם על הכל, אבל את החלטותיו, יעשה תמיד לבדו. על היועץ לדעת, שככל שהוא מדבר באופן יותר חופשי, כך מקובלים דבריו יותר. הנסיך מצידו, יקשיב ליועצים, אך רק להם. ומרגע שקיבל את החלטתו, יבצע אותו ללא שינויים וללא גמישות. אם ישמע ליועצים רבים, תגדל מאוד כמות החנפנים. אם לא יקפיד על ביצוע מדוייק של החלטותיו, או אם ישנה את דעתו והחלטתו חדשות לבקרים, תפגע אמינותו וכבודו יפחת.

 

נסיך שרש לו תדמית של פיקח – הוא אכן כזה. כל הטוענים שפיקחותו באה לו בשל היועצים הטובים שמקיפים אותו, אינם אלא טועים. יכולתו של הנסיך לקבל את ההחלטה הנכונה מתוך מגוון ההצעות, כמו גם לשלוט בכל היועצים מעידים על כך. אמנם, יתכן שהוא נתון להשפעה של יועץ זה או אחר ועושה על פי דבריהם, אבל נסיך כזה לא יחזיק מעמד זמן רב, כי היועץ החזק , ישתלט עליו לבסוף ואף ידיח אותו.

 

פרק 24

מתוך ההערות לפרק (כתבים פוליטיים עמ' 319): "כאן מתחילה להתבהר התכלית המעשית שב"הנסיך", הספר לא נכתב לצרכי מדע בלבד. המדינאי, איש המעשה, המטיף לאיחוד איטליה ולהצלתה מידי הברברים נוטל כאן את רשות הדיבור. בפרקים להלן, עד סוף הספר עובר המחבר קמעה קמעה מן הסגנון המדעי אל הסגנון הרטורי."

 

הסיבות שבגללן איבדו נסיכי איטליה את מדינותיהם

נסיך חדש השולט במדינתו בפיקחות ועל פי כל שנאמר כאן, נראה כאילו הוא נסיך ותיק, ומעמדו במדינה חזק אף יותר מנסיך ותיק שירש את המדינה. הסיבה לכך היא שאחרי נסיך חדש עוקבים בשבע עיניים, ואם כשרונו מתבלט והצלחותיו נראות, אנשים נוטים לו אמון יותר מאשר לנסיך הישן כי אנשים מעדיפים הצלחות בהווה מאשר התרפקות על נוסטלגיה ישנה בבחינת "חדש מפני ישן תוציאו".

 

כשבודקים את הנסיכים שאיבדו את נסיכותיהם באיטליה, ניתן לראות מיד שחסרון הצבא היה בעוכרי כולם. השאר נכשלו בתחומים שונים: היו כאלה שתמרנו את העם והפכוהו לאויב שלהם עצמם, אחרים העם אהב אותם, אך הם לא שמרו על קשרים ולא טיפחו את האצלו ובעלי הכוח. אם לא חסרונות אלו, לא יאבד הנסיך את מדינתו. ניתן לסכם את הגורמים שבגללם יאבד שליט את מדינתו בשלושה:

  • אין לו צבא.
  • העם שונא ומתעב אותו.
  • האריסטוקרטיה ובעלי הכוח שונאים אותו.

נסיך החזק דיו להגן על מדינתו ולא ישגה בשגיאות אלו, לא יאבד אותה. הבעיה הגדולה היא בהכנות. עיתות של שקט גורמים לאנשים להיכנס לשאננות ולהאמין שהשקט ישאר לעד. נסיכים ששוגים בכך ולא מתכוננים לשעת מצוקה, אל להם לתלות את קולר האשמה באחרים. מי שנקלע למצוקה ואינו מוכן לקראתה, לא יכול לסמוך על כך שיהיה מי שיציל אותו. ואם לא תהיה לו הברירה, ויאלץ להינצל מכוחם של אחרים – אין זה מוסיף לכבודו או לעוצמתו.

 

פרק 25

מתוך ההערות לפרק (כתבים פוליטיים עמ' 319): "שני טעמים עוררו את מקיאוולי ליחד פרק לפורטונה ("המזל" "הזמן"). הבא לייסד מדינה חדשה צריך לוירטו גם לפורטונה. והנה הוירטו נדונה כבר בפרקים הקודמים מכל בחינותיה, האזרחיות והצבאיות, ואילו עניין הפורטונה רק נרמז באקראי. כיוון שמושג הפורטונה של מקיאוולי שונה משל הסופרים הקדמונים, עובדי האלילים, וגם משל הסופרים הנוצרים (דנטה, למשל, מזהה אותה עם ההשגחה האלוהית) וגם מדעת המון-עם, ראה צורך להרחיב עליו את הדיבור.

 

והטעם השני: לדעתו זימנה עכשיו הפורטונה לנסיך שעת כושר להציל את איטליה, לפיכך בא הפרק להקדים דברים למשא שבסוף הספר, דברים יפים לשעה היסטורית זו."

 

עוצמתו של המזל ואיך ניתן להישמר.

אנשים רבים נוטים לייחס נימה של פטליות ואמונה מוחלטת שהעולם מנוהל בדרך של גורל קבוע מראש או ע"י אלוהים, ואין מה לעשות בשביל לשנותו. אמונה זו נוצרה משום שאם לוקחים בחשבון את התמורות הגדולות שהתחוללו בעניני העולם, ושאותם לא יכולנו לחזות אלא רק לנחש, אזי נראה שאין לנו שליטה על הענינים.

 

אולם נראה, שעל מנת שלא נצטרך לבטל את הבחירה החופשית, שולט הגורל רק במחצית חיינו. המחצית השניה נותרה לנו לשליטה וכיוון. קל לתאר את שצף מאורעות הגורל והמזל לנהר שוצף, בעל עוצמה, השוטף הכל ובלתי ניתן לעצירה. אולם, אם יתכוננו בני האדם לקראת השטפון הצפוי ביסודיות ומראש, ויבנו סכרים ותעלות, הרי שניתן, כאשר מגיע הנחשול, לכוון אותו בקלות ובעצם לשלוט בזעפו.

 

אילו נקטה איטליה בהכנות מקדימות, כמו שעשו בגרמניה או בצרפת, ואילו הגנו עליה בכוחות מספיקים, לא היתה עוברת איטליה את התמורות האדירות שעברה. וניתן למצוא דוגמאות פרטניות ולמצוא נסיכים שניהלו את חייהם באושר ולפתע, מבלי ששינו מאומה מאורחות חייהם, נהרסו ואבדו. הסיבות לכך הן משום שנסיכים אלו השליכו יהבם לחלוטין וסמכו לגמרי על גורלם ועל המזל. אך כאשר התהפך הגורל – נהרסו.

 

אדם חייב לבסס את פעילותו ואורח חייו על המציאות ועל הזמנים – ואז סיכוייו לשרוד את תהפוכות הגורל גדולים. אנשים מגיעים לעושר ותהילה בדרכים ושיטות רבות ושונות המתאימות לנסיבות ולזמנים. אל לו לאדם לחקות הצלחות שלך אחרים ללא מחשבה. שיטות ופעולות עשויות להביא לתוצאות מסויימות אצל אנשים מסויימים, אבל לתוצאות שונות לחלוטין אצל אחרים.

 

הדרך בה מנהל הנסיך את מדינתו ואשר מובילה להצלחה, לא מבטיחה את אותה הצלחה בנסיבות וזמנים אחרים. הבעיה נעוצה בעובדה שאנשים נוטים לאמץ דרכי פעולה ומה שעלה בידם פעם אחת, הופך לדרך חיים, אך לא בהכרח שהדרך תצלח בפעם השניה.

 

זהירות וסבלנות נחשבים לדרך בטוחה לעקוף בעיות ולרוב יביאו להצלחה. אולם מסתבר שבנסיבות אחרות הם מהופכים להיות מתכון לכשלון. האפיפיור יוליוס (זה שהחליף את אלכסנדר, אביו של צ'זרו בורג'ה) יצא למלחמה בניגוד מוחלט לצו הזהירות, מבלי להמתין לסגירת הסכמים ובריתות, ותפס את הווניציאנים ומלך ספרד בהפתעה מוחלטת וניצחם. אילו היה נוקט בזהירות המתבקשת, היה נכשל ואובד, אם כי לא ניתן לדעת איך היה יוליוס מכלכל את יתרת חייו, כי הוא מת מוקדם ולא הספיק רבות מדי.

 

לסיכום, בעת שהמזל משתנה, יהיו אנשים שלשקוט על שמריהם תהיה הדרך הנכונה עבורם והם יהיו מאושרים, אך יהיו גם אחרים, שאם ינהגו גם הם בדרך קבועה וללא שינויים, ימצאו עצמם אומללים. לרוב, מוטב לנהוג באומץ ובעוז רוח, משום ש"פורטונה" (וירטו המזל) היא אשה וכל מי שרוצה להכניעה חייב להכותה ולדחפה, והיא נשמעת יותר לאלה שנוהגים בה כך מאשר אלה הבודקים כל דבר בקור רוח ובזהירות. ועל כן, הפורטונה היא תמיד אהובתם של צעירים שמצוים עליה ביתר תקיפות ועוז-רוח.

 

פרק 26

קול קורא לשחרור איטליה מידי הברברים

אם לשקול לאור כל מה שנאמר בספר עד כאן, ולנסות להחליט אם תנאי הזמן הנוכחיים (ולמי ששכח – איטליה במאה ה- 16, ש.ר.) ואם תוכנה האמיתי של המדינה כיום מתאימים לשליט חדש שיקח אותה לידיו וייצור ממנה משהו חדש, נראה שדברים רבים בהווה פועלים אכן ביחד ובאופן חיובי, ואכן ויוצרים זמן מצויין לנסיך חדש.

 

כשם שעם ישראל היה צריך להיות בעבדות על מנת שיוכל להעריך את פועלו של משה, וכשם שהיו הפרסים צריכים לעבור שעבוד למדינת מדי על מנת שיהיו מסוגלים להבין את גודל רוחו של כורש, כך היתה צריכה איטליה לרדת לשפל המדרגה, ללא ראש, ללא משטר וסדר, מוכה, שדודה וקרועה לקרעים, מה שאכן קרה, כדי שיוכל העם להעריך מנהיג אמיתי.אמנם היו כמה נסיכים שבתחילת דרכם נראה היה שיש בהם את אותה גדולה מתבקשת, אך מזלם זנח אותם, ועדיין שוכבת איטליה, מדממת ומצפה לגואל.

 

אין טוב יותר עבור איטליה מאשר בית דה-מדיצ'יני. יוצא ביתו הוא האפיפיור, והבית נחן במזל בכוח ובכשרון. לימין בית דה-מדיצ'יני ניצב הצדק האמיתי, ליביוס אמר שצודקת המלחמה כשהיא אונס, וקדושים כלי הזין כשאין תקוה אלא בהם. ובמקום שנמצא כשרון גדול כמו בית דה-מדיצ'יני, אם ינהגו על פי הכללים שבספר זה, לא יתכן שהדבר יהיה קשה מידי.

 

לאיטליה יש כעת הזדמנות יקרה מפז עבור מי שיקים חוקים חדשים ויכניס את המדינה לסדר. נסיך שיוכל לעשות זאת, יכובד.

 

האיטלקים הם חיילים חזקים ובעלי יכולת, אך העם חסר פיקוד בעל יכולות. אם תרצה ללכת בדרכם של כל אלה שעמדו וגאלו את ארצם, עליך בראש וראשונה לבנות צבא חדש חזק וחמוש. איטליה זקוקה לצבא משלה לשחרר את עצמה וצבאו הפרטי של הנסיך הוא תמיד הטוב ביותר, בעלי כשרון המנוהלים ע"י הנסיך שלהם אותו הם מעריצים. היסטוריית הקרבות מעידה על טכניקות שונות פרשים או רגלים, כלי נשק אישיים וקטנים ויחידות קטנות שמסתננות. ע"י ידיעת המגבלות של הצבאות הנוכחיים ואפילו הטובים ביותר, ניתן לבוא עם צבא חדש הנקי ממגבלות אלו. זהו סוג השיפורים שיעזרו לנסיך חדש לעלות לעוצמה ומוניטין.

 

אסור להחמיץ הזדמנות פז כמו זו ואין לתת לה לחמוק. נסיך שישחרר את איטליה מהפחדים הנוכחיים יכובד, יוערץ, אנשים ילכו אחריו, יתמכו בו ויצייתו לו.

 

אם יקבל ביתך המפואר על עצמו את השליחות הזו באומץ לב ובתקווה, יתקיים בה דבר החזון של פטרארקה (תרגום אפרים שמואלי):

הגבורה נגד זעף פרא תשלוף חרב;
ובמהרה יכלה הקרב;
כי האומץ הקדמון
עוד לא אבד מלב האיטלקי.

אל השיעור הקודם