Get Adobe Flash player
דף הבית הרנסנס מקיאוולי הנסיך - חלק ב

פרקים 1-7 | פרקים 8-14 | פרקים 15-19 | פרקים 20-26

 

תולדות המחשבה המדינית - הנסיך, מקיאוולי

 

הנסיך (מקיאוולי) פרקים 8-14

פרק 8

נסיך שזכה בשלטון במעשי רשע

ברוב המקרים בהם הופך אדם מאיש פרטי לנסיך, הוא עושה זאת בזכות מזלו או כשרונו. אולם יש שתי דרכים נוספות לכך. האחת בזכות אהבת והערצת העם הקורא לו לשלטון, והשניה בדרך של רשע. ראשית נדון בדרך של רשע וזדון.

 

שליט סיציליה, אגטוקאלס, היה אדם בן המעמד הפשוט שהצליח בדרכו כחייל, והתקדם לדרגות גבוהות עד שהתמנה לתפקיד בכיר כשליט של סיראקוזי. הוא החליט לשים עצמו לשליט בלעדי, ולשם כך כינס את הסנט ותושבי העיר כאילו לשם דיון, ורצח את כל הסנאטורים לעיני כולם. השתלטותו על העיר היתה חד משמעית ושלטונו בה היה ללא עוררין. דוגמא אחרת היא אוליברוטו, שעשה חייל בצבא, ורצה להשתלט על עיר מולדתו, פרמו. הוא הזמין אל בית דוד את כל נכבדי העיר לארוחה מפוארת, ושם תוך כדי שיחה בעניני דיומא (תכניות האפיפיור אלכסנדר הששי ובנו צ'זרה בורג'ה) רצח את כולם כולל את דודו ואחר השתלט על העיר כולה.

אי אפשר ליחס השתלטות מסוג אלה, לדרך של מזל או הסתמכות על עזרת אחרים, אלא של כשרון, אולם אין בכשרון זה, יהיה רם ככל שיהיה, להפוך אותו לאדם רם מעלה ודוגמא לאחרים, כי מעשיו והצלחתו מבוססים על רשע, פשע וחטאים לאין ספור.

 

נסיך יכול לנהוג במעשי רשע במקרים בודדים אך לא כדרך חיים. אסור להתמיד בַּרֶשָע. נסיכים שמשתמשים ברוע גם שלא לצורך, הופכים זאת לדרך חיים ואין הם יכולים לשמר את שלטונם לאורך זמן.

נסיך העומד לתפוס עיר חייב לשקול היטב את השכר וההפסד הנובעים ממעשי האכזריות שעליו לנקוט בעת ההשתלטות. מעשים אלו יעשו במהלומה אחת, ואין לחזור עליהם, ויש לטעת באוכלוסייה אמונה שאינו חוזר ועושה את המעשים, אלא ההפך, עליו לקנות את האוכלוסייה במעשי צדקה וחסד. גם אם יאלץ הנסיך לנהוג במעשי אכזריות בכל זאת, ראוי שיעשה זאת בבת אחת ובצורה מרוכזת, ולעומתם להרבות במעשים של חסד ועזרה. ארועים חד פעמיים נשכחים, ומעשים מתמשכים חודרים לזיכרון.

 

פרק 9

נסיך שזכה בשלטון ברצונם של בני עירו – נסיכות אזרחית

פרק זה דן בדרכים בהם נעשה אדם פרטי לנסיך בדרך של בחירת הציבור. דרך זו היא דרך של כשרון צרוף, ואינה תלויה לא במזל ולא בסיוע של אחרים ובוודאי שלא ברשע. לנסיכות מסוג זה ניתן לקרוא נסיכות אזרחית.

לנסיכות ברמה זו מגיעים באחת משתי דרכים, או בזכות העם או מרצון האצילים ובכירים.

 

בכל עיר קיימות שתי מגמות בעומדות בסתירה זו לזו:

  • אנשים שמתנגדים להישלט או לדיכוי
  • אצילים ובכירים השואפים לשלטון ולדיכוי.

שתי מגמות אלו יוצרות אחת משלוש תוצאות אפשריות: נסיכות, חירות (שלטון עצמי) או הפקרות ואנרכיה.

 

נסיכות נוצרת כאשר האצילים והבכירים באמצעות מפלגותיהם מגיעים להסכמה ביניהם ובוחרים אחד מתוכם לשלטון - מתוך הרצון שלפחות אחד מהם ישאר בשלטון. בנסיכות כזו יתקשה הנסיך לשלוט כי המפלגות השונות, באמונה שהם לפחות שווים לו ביכולתם, ובזכותם לשלוט לא יקבלו ממנו הוראות ותמיד יחפשו דרך להחליפו. לעומת זאת, נסיך שנבחר ע"י העם כולו, רואה עצמו כמושל יחיד ורק מעטים יעזו לא להישמע לו. יותר מכך, נסיך לא יוכל לספק את רצונם של המיעוט מביל לפגוע ביד גסה באחרים, אבל בהחלט יוכל לספק את רצון העם כי דעתו של העם תמיד צודקת יותר מעצם התנגדותו לשעבוד בניגוד לדעת המיעוט האציל השואף לשעבד. נסיך לא יוכל לעמוד בפני עם של אויבים אך יוכל להתגונן מול אצילים בודדים.

 

עם שימאס במנהיגו עלול לבגוד בו ולנטוש את אהבתו לו, אך לא יותר מכך. אצילים עוינים, יכולים לנטוש אותך אך יש להם גם את היכולת להתקומם נגדך. הנסיך צריך לזכור שהוא חיב, ברצונו אל שלא ברצונו לחיות בקרב עמו. לעומת זאת, הוא יכול להחליט לחיות ללא האצילים והבכירים ויש בידו להחליט בכל רגע נתון, אם ברצונו לחיות עמם בהבנה ולכבדם או שמא לדכאם ולהשפילם.

 

יש אצילים הקושרים את גורלם עם הנסיך ויש שלא. את אלה, ההולכים עם הנסיך יש לכבד ולאהוב. הנסיך רשאי וצריך להתייחס אל אלה שלא הולכים איתו, כאל אויבים. בזמנים קשים, הם יפנו לו עורף, ויעזרו לחסלו.

נסיך שהגיע למשרתו ע"י בחירת העם, צריך לשמור על ידידותו ולהמנע מדיכוי ושעבוד.

 

חשוב שנסיך שעלה לגדולתו ע"י האצילים ולא מטעם העם, יעה כל שביכולתו לקנות את לב העם. זו אינה פעולה קשה, ודי אם יָקְנֶה לעם בטחון' כי אנשים המקבלים טובה ממי שחשבו לרע, הופכים את דעתם לגביו בקלות. יש כמה דרכים לקנות את לב העם, אבל הם משתנים לפי הנסיבות והעמים, על כן לא ניתן להסבירן כאן.

 

לסיכום, כדאי לנסיך שהעם יעמוד לצידו, כי בעת צרה הם יהיו משענתו. הפתגם המפורסם "המייסד דבר על העם, על חול הוא מייסד" (Chi fonda in sul popula in sul fango) תקף רק כאשר הנסיך חלש ונשען בעיקר על העם. אולם עם הנסיך היא איש כשרונות, בעל אומץ, אנרגיה ותושיה ובעל יכולות הנהגה, ימצא שפתגם זה טעות ביסודו.

 

נסיך העומד בראש נסיכות אזרחית, שבה שותפים האזרחים במוסדות השלטון, מוצא עצמו תלוי בהם. ועל כן, בעת סכנה אין הוא יכול לבטוח בהם לחלוטין. ראוי לו לנסיך שימצא דרכים לחזק את תלות האזרחים בשלטונו, תלות שתוכיח עצמה גם בעת סכנה. נסיך השואף להפוך את נסיכותו מאזרחית לאבסולוטית – שלטון יחיד שלו, יעשה זאת רק אם תלות האזרחים בו גדולה, ובכל מקרה לא בעת צרה וסכנה.

 

פרק 10

עוצמתה של הנסיכות

עוצמתו של הנסיך השולט היא תוצאה של יכולתו להגן על הנסיכות מפני התקפה. נסיך עתיר ברכוש וכסף או באוכלוסייה גדולה, יכול לממן צבא גדול. נסיכות שאינה יכולה להשיב מלחמה שערה, תיאלץ לחיות כל חייה תחת חומות מגן ומסתור, ותזדקק תמיד לסיועם של אחרים.

 

נסיכות חזקה אחרת היא נסיכות מבוצרת שמנהיגה אינו שנוא. אין זה קל לתקוף עיר מבוצרת היטב, שמנהיגה אהוד והיא בעלת מוטיבציה גבוהה. תוקפים פוטנציאלים מבחוץ יחשבו פעמיים לפני שיצאו להתקפה מסוג זה. משמעות ביצור העיר היא תחמושת ותותחים להגן על חומותיה, מזון ושתיה מספיקים לשנה לפחות, ואימון צבאיים תכופים. ערי גרמניה, לדוגמא הן דוגמא לערים מבוצרות שאנשים מעדיפים שלא לתקוף. מי שבכל זאת ינסה לתקוף עיר כזו יצא מהמערכה בבושת פנים. אין מנהיג היכול להרשות לעצמו להטיל מצור על עיר ולקשור את צבאו למקום במשך שנה שלמה.

 

כמובן קיימת בעיה של אלה שרכושם מחוץ לעיר ועולה באש. נסיך כזה חייב לשמור על מורל עמו, ולהפיח בם תקווה. מטבע הדברים, שלאחר ההתקפה הראשונה כשהנזק כבר נגרם, עוצמתה של הנסיכות היא ביכולת עמידתה. בנסיכות שמאגרי המזון שלה מלאים, יוכל הנסיך להפיח תקווה בין אם על ידי העלאת מורל ובין אם הפחדת העם בסיפורי אימים על אכזריות האויב.

 

פרק 11

נסיכויות של הכנסיה

מתוך ההערות לפרק (כתבים פוליטיים עמ' 314): "נעימה של לגלוג בפרק כולו". המחבר מדבר בו על משטר מדינה שאין דומה לה בתולדות הרומאים שלו, והוא רחוק מליבו ואף שנוא עליו.

 

ניתן לשמור נסיכות של הכנסיה בין אם נכבשה בכוח או במזל. שלטון בעיר זו לא מצריך לא את זה ולא את זה. אזרחי ערים אלה, תולים יהבם באלוהים, ואין זה כלל מעניין אותם מי שולט בם. נסיכויות אלו מתקיימות בזכות התורה האלוהית ותהא זו עזות מצח וחוצפה כלפי השמים לדון בהם.

 

השאלה היחידה בה ניתן לדון, היא מדוע לא היתה הכנסיה מעורבת בחיים החילוניים ועתה כן, עד כי מדינות כצרפת חוששות ממנה. החלוקה הפנימית של איטליה למחוזות גרמה לכל מחוז ועיר להקים צבא משלו, ותופעה זו בלבד גרמה להיחלשות האפיפיור. נכון שהיו מפעם לפעם גם אפיפיורים אמיצים כסיכסטוס, שיצאו למלחמה, אולם עקב אכילס הוא בעובדה שהאפיפיורים מעולם לא זכו לחיות בשלטונם יותר מעשר שנים, ולכל היותר היה ביכולתם להכניע מפלגה אחת, וגם זאת ביגיעה רבה. אולם אז הופיע אלכסנדר הששי שבאמצעות בנו הדוכס צ'זרה בורג'ה, והוכיח שיכול האפיפיור לנצח, כשברשותו גם ממון וגם צבא. נכון הוא שמטרתו של אלכסנדר היתה להרבות את כוחו של בנו ולא של הכנסיה, אך בדיעבד לאחר מותו, נשארו כל הנכסים בידי הכנסיה, וכך מצא האפיפיור שלאחריו, יוליוס, את רומניה כרכוש הכנסיה, ומצב שבו סולקו רוב שרי רומא, ורוב אוצרות העיר כונסו בידי הכנסיה.

 

יוליוס המשיך בדרכו של קודמו ואף הרחיב, וגדולתה של הכנסיה כמו גם ההילה הדתית שאפפה אותה, מנעה מאנשים להתקומם. ויש תקוה שהאפיפיור הנוכחי, ליאו, ימשיך ויעצים את הכנסיה אלא שיעשה זאת גם התחום הרוחני דתי כמו בתחומים המדיניים צבאיים של קודמיו.

 

פרק 12

 

צבאות ושכירי חרב

מתוך ההערות לפרק (כתבים פוליטיים עמ' 315): "הפרקים 1 עד 10 היו פרקי תיאור וניתוח, בהם מדובר על צורות המשטר שנזכרו בתכנית הספר שבפרק 1. בפרק 11 סטה המחבר מנושאו ונטפל למשטר לא משטר הפורץ את השורה. בפרק 12 מתחיל החלק הקונסטרוקטיבי של "הנסיך", ונושאיו: הכוחות המחזקים את השלטון – הצבא, מידות המושל, דרכי המדיניות..."

עד לפרק זה עסק הספר בסוגי ותכונות של הנסיכויות, ובקשיים השונים העומדים בפני הנסיכים. מפרק זה יעסוק הדיון בנושא אחר – שיטות ההגנה וההתגוננות הנהוגות בנסיכויות השונות.

 

כפי שכבר הוסבר בפרקים הקודמים, חייב הנסיך להשתית את הנסיכות על יסודות חזקים. יסודות אלו הם צבא חזק וחוקים טובים. מכייון שחוקים טובים לא יעזרו ללא צבא איתן, נייחד את הדיבור על הצבא.

 

נסיך יכול להגן על נסיכותו ע"י אחד מסוגי הצבאות הבאים: שכיר חרב, צבא עזר, ערוב של השניים או כוחותיו הוא. שכירי החרב כמו גם חילות עזר הם חסרי תועלת ואין לבסס עליהם שלטון.

 

אין לסמוך על שכירי החרב משום שהם:

  • לא מאוחדים.
  • רודפי כבוד ובצע.
  • שאפתנים לעצמם אך חסרי משמעת או נאמנות.
  • אמיצים בפני חבריהם בעתות שלום אך פחדנים בפני אויביהם ביום קרב.
  • הם חיילים רק לצורך השכר, אולם השכר אינו מספיק בשביל למות עבורו. בימות שלום הם שודדים את המדינה ומניחים לאויב לבזוז את הארץ בעת המלחמה.

מפקדים של חילות שכירי החרב מסוכנים לנסיך בכל מקרה. אם הם בעלי יכולת אישית, הם ישאפו להישגים אישיים ויפתחו יומרה פוליטיות משל עצמם. אם הם חסרי יכולת, אל אחת כמה וכמה שאים בהם תועלת. הדרך הטובה ביותר לצבא היא צבא האזרחים, ועל הנסיך או איש מטעמו לעמוד בראש הצבא. על כוחו של המפקד יש להגן באמצעות חקיקה.

 

ההיסטוריה מוכיחה שהסיבה להתפרקות איטליה ופילוגה למחוזות מחוזות נובעת ממחוזות מקומיים שהתבססו על צבא שכירי חרב או על מפקדים לא מוכשרים. צבאות שכירי החרב היו בנויים בצורה לא נכונה כשמטרת המפקדים היא בראש וראשונה לחסוך בחייי חיליהם וכך נמצא שבצבא של עשרים אלף לוחמים נמצאו רק כאלפיים רגליים. מפקדים יריבים, שניהם שכירי חרב, נמנעו מלהרוג והעדיפו לקחת שבויים אותם החליפו לאחר מכן בנזיד עדשים, מנעו מלתקוף ארים ומחנות בשעות הלילה או בחורף.

 

פרק 13

צבאות עזר

שימוש בצבא עזר גורם לנסיך להפסיד בשתי דרכים:

  • אם צבא העזר הפסיד במלחמה, גם הנסיך כמובן הפסיד בה.
  • אם הם מנצחים, הנצחון הוא שלהם, והנסיך נשאר שבוי בידיהם ובידי כשרונם.

צבא עזר מסוכן לנסיך הרבה יותר משכירי החרב. צבע העזר מאוחד ומלוכד ונשמע לפיקודו של זר. שכירי חרב מפורדים ומפולגים וגם אם ינצחו בקרב לא בנקל יפנו אל מול הנסיך. גם אם יופקד עליהם אדם שלישי, לא תמיד הוא יזכה להערכה מספיקה בעיניהם עד שיפנו נגד הנסיך.

 

ובקיצור, שכירי חרב מסוכנים בגלל פחדנותם, וצבא העזר מסוכן בגלל אומץ ליבו. נסיך חכם ישתמש לכן, תמיד בחייליו וצבאו הוא. מוטב לו לנחול מפלה עם כוחותיו הוא מאשר נצחון של הזרים. נצחון כזה לא יחשב לניצחון. דוגמא טובה ליתרון הצבא הוא צ'זרה בורג'ה. בתחילת דרכו, נעזר בצרפתים לכיבוש רומניה. מהר הגיע למסקנה שאינו יכול לסמוך עליהם, ופנה ושכר לו צבא שכירים מבית אורסיני ומבית ויטאלי. הוא מצא שחיילים שכירים אינם אמינים ואי אפשר לסמוך עליהם, חיסל אותם ובנה לו צבא משלו. ואכן, רוב הישגיו הצבאיים הושגו כשנלחם בראש חייליו הוא. כלל אחר לא פחות חשוב הוא השימוש בכלי נשק. אל לו ללוחם להשתמש בכלי נשק לא לו. דוגמא מצוינת לכך היא דוד שבצאתו לקרב עם גולית, סרב לקחת עמו את כלי הנשק של שאול והעדיף את המקלע שלו.

 

נסיונו של שארל השביעי הצרפתי במלחמתו נגד האנגלים, לעומת מהלכיו של בנו לואי האחד עשרה, מוכיחים ומלמדים דבר נוסף, ששילוב בין שכירים או צבא עזר לבין צבא הנסיך תמיד יותר טוב מאשר הצבאות הזרים כשהם לבד. אולם צבא הבנוי מחיילי הנסיך בלבד הוא הפתרון הטוב ביותר להגנה על עירו או התקפת אחרים. ולסיכום: הנסיכות מובטחת יותר אם היא נשענת על כוחה חייליה וצבאה היא.

 

פרק 14

דרכו של הנסיך במלחמה

התחום החשוב ביותר של הנסיך בעת שלטונו הוא תורת הלחימה. על הנסיך לעסוק בקביעות בתרגול ולמידת מיומנויות הלחימה. אומנות זו שמורה לנסיך עצמו בלבד. על הנסיך לזכור כי שליטה במיומנויות המלחמה מאפשרת לאדם לגדול מרמת אזרח מהשורה לדרגת הנסיך. אך אי ידיעת תורה זו, גורמת לנסיכים להפסיד את שלטונם ולרדת לדרגת אזרחים פשוטים.

 

על הנסיך להיות מזוין תמיד ולשלוט במיומנות זו. מעבר לכל עניין פרקטי, הרי שכלי הנשק גורם לכבוד ולמורא בעוד שהעדרו גורם לחרפה ובזיון. על הנסיך לזכור ולשנן את אומנות המלחמה בראשו בכל עת. גם בעת שלום עליו לתרגל ולאת המלחמה ולערוך תמרונים צבאיים באופן קבוע. הנסיך צריך ללמוד ולשלוט בטופוגרפיה של ארצו. עליו להכיר את מפתחי הגאיות, את המישורים, פיתולי הנהרות ומיקום הביצות. ידע זה ישפר משמעותית את יכולתו של הנסיך להגן על ארצו.

 

מחקר טופוגרפי זה, יכין את הנסיך ללימוד הטבע של ארצות אחרות ביתר קלות. יש דמיון בגאיות, מישורים, נהרות והרים בכל המדינות. דמיון זה מקל על הבנת הגאוגרפיה והטופוגרפיה של מדינות אחרות. הנסיך חייב לקחת על עצמו לימודים אלו, כי הם יאפשרו לו לנצל ידע במתקפות הפתעה מצד אחד ובבחירת מקומות לחניה מצד שני.

 

דיון בנושאי המלחמה, אסטרטגיה כמו טקטיקה הם טבע שני לנסיך. בכל הזדמנות ובכל מקרה, צריך הנסיך לשוחח ולנתח נושאים אלה עם ידידיו ולהבטיח עצמו מפני הפתעות ומפני נסיבות בלתי צפויות.

חשוב לו לנסיך ללמוד היסטוריה וללמוד מנסיונם של גדולי עולם. לימודים אלו יאפשרו לחקות נצחונות מזהירים ולהימנע מתבוסות, על הנסיך ללמוד את היסטוריה של המלחמות ואת מהלכיהן כדי להבין את גורמי הנצחון או התבוסה.

 

 

אל השיעור הקודם אל השיעור הבא