Get Adobe Flash player
דף הבית שלהי ימי הביניים דנטה

האתר של רפאלי - דנטה, מחשבה מדינית

מבוסס על הרצאות מפי דר' עמיאל אונגר

תולדות המחשבה המדינית - דנטה

 

עליית תפיסות לריסון כוחה של הכנסיה - דנטה אליגיהרי

אם היה אוגוסטינוס ההוגה שהניח את היסוד לקשר שבין הנצרות והמדינה החילונית, הרי שתומס היה אחד מאחרוני דנטהההוגים שדיבר על הקשר בין המדינה והנצרות תוך קבלת המדינה והנצרות כמות שהן. מעתה, החל עידן ירידת כוחה ומעורבותה של הנצרות בחיים החילוניים. אמנם, התהליך היה ארוך ופרוס על פני מאות שנים, רצוף משברים, מלחמות עקובות מדם ופיצולים בתוך הכנסיה, אך ניצניו החלו להראות כבר במאה ה- 13.

 

המדינה שבה פורץ המשבר לראשונה היא איטליה. באיטליה נתקיימו שני תנאים: מעורבות יתר של האפיפיור שבהיותו קרוב להתרחשויות, היה מעורב בחיי המדינה יותר מאשר במדינות מרוחקות, ואיטליה שבתקופה זו מפולגת ומפוצלת בין מוקדי כח רבים. מעורבות הכנסיה והפרוד הלאומי הביאו להתפרצות מלחמת אזרחים. הצדדים הלוחמים היו תומכי האפיפיור, הגואלפים (Guelph), ומתנגדיו - הגיבלינו (Ghibbelino). תומכי האפיפיור, הגואלפים, נצחו במלחמה, אולם בעקבות ויכוחים פנימיים בתוכם התפצלו לשניים: ה"לבנים" וה"שחורים". השחורים ניצחו במאבק הפנימי בשנת 1302, והלבנים הפכו בין לילה ליריבים ונאלצו לגלות. בין הלבנים, היה המשורר דנטה (הקומדיה האלוהית). הפילוג והגלות הביאו את דנטה אל המסקנה שיש מקום לשינוי ביחס שבין המדינה והכנסיה. את התנגדותו למבנה הקיים - שביטויו היה בריכוזיות הגבוהה של הכנסיה שידה היתה בכל: מדינה, רוח וכו', הוא העלה על הכתב.

 

דנטה אליגיהרי נולד בפלורנס בשנת 1265, למד באוניברסיטת בולוניה והחל בפעילות פוליטית. בשנת 1302 עם נצחון הגואלפים הלבנים נשפט דנטה שלא בפניו בפולורנס, ממנה נעדר באותה עת. הוא הואשם במספר האשמות שוא ביניהן אפילו מעילה, ונדון לגלות. כאשר לא ענה על ההאשמות איימו עליו שיועלה על המוקד, וכאשר המשיך לסרב להענות להאשמות, הוצא נגדו וגם נגד ילדיו פסק דין מות, אם וכאשר יחזור לפלורנס. למותר לציין שדנטה מעולם לא חזר לעיר. הוא נדד בין הרבה מקומות, בעיקר בוֶורוֹנָה ואחר כך בְּרֶבוֹנָה. ברבונה הוא פרסם בשנת 1308 את היצירה שהעניקה לו שם עולם בשירה – "הקומדיה העולמית". דנטה נפטר ברבונה בשנת 1321.

 

דנטה כתומס, ראה עדיין את המדינה כשילוב של תורת אריסטו ואוגוסטינוס. אולם בעוד תומס התמקד בסייגים של השלטון החילוני, הקנה דנטה למדינה את תפקיד כינון השלום הפנימי במדינה, או השלום העולמי - בין המדינות. מאחר והמלחמות הן פרי החרב החילונית, טען דנטה שתפקיד זה שייך לקיסר.

 

כדרך ליישום השלום העולמי, הציע דנטה להפריד בין המדינה ובין הדת (מעין דגם של האימפריה הרומית). המדינה היא אימפריה (ולא "פוליס") השואבת את סמכותה ואת כוחה ישירות מן השמים. ככזו, אין לה כל צורך בתיווך הכנסיה. דנטה לא הסתפק בגישת האימפריה ושכלל את רעיונותיו. הוא הציע את המדינה הכלל עולמית, מעין אימפריה גדולה. המלחמות, על פי השקפת עולמו, נובעות מיריבויות בין מדינות שאינן מצייתות האחת לשניה. לכן שלטון כלל עולמי אחד, יהווה פתרון למלחמות.

 

דנטה השאיר פרצה אחת. הוא הגדיר את יחסי המדינה והכנסיה כיחסים שבין אח בכיר לאחיו הקטן. המדינה (האח הקטן) תתן יחס של כבוד לכנסיה (האח הגדול). הסדר זה שמגדיר יחס של בכיר ונחות, נוצל כמובן על ידי הכנסיה כדי להפוך את היוצרות, ולשים עצמה בעמדת כוח עליונה.

אל השיעור הקודם אל השיעור הבא