Get Adobe Flash player
דף הבית מהפוליס ועד הנצרות המעבר לאימפריה
מבוסס על הרצאות מפי דר' עמיאל אונגר

תולדות המחשבה המדינית

 

נפילת הפוליס והופעת האימפריה הרב לאומית

השתלטותו של פיליפוס מוקדון על יון שמה קץ לעידן הפוליס וההגות שנלוותה אליה. בנו אלכסנדר, שהרחיב את הכיבוש ויצר את האימפריה ההלניסטית, ביסס את העידן החדש, עידן האימפריה הרב לאומית שהגיעה לשיאה בימי האימפריה הרומית.

 

תקופת המעבר בין הפוליס אל החברה הקוסמופוליטית יצרה תורות מדיניות שונות:

  • הגות הקיניקאית (הציניקנית) דגלה בהחזרת האדם מהגשמתו כיצור חברתי פוליטי אל המסגרת המצומצמת – הפרטית. אגב, דוברה המפורסם ביותר של הגות זו היה דיוגנסשקנה את פרסומו בדרך חייו וחשיבתו המיוחדים כמו העובדה שגר בחבית, כמו טיוליו בככר השוק בצוהרי יום ונר בידו – לחפש איש ישר ועוד אנקדוטות.
  • הגות האפיקוראית (על שמו של אפיקורוס) שדיברה גם היא על התמוטטות החשיבה של הגשמת האדם במסגרת הפוליטית, אך שלא כמו אצל הקיניקאים, שמרה על חשיבות המדינה, אם כי רק כאמצעי המספק מסגרת טכנית להסדרת בעיות חיים. ההגשמה האמיתית של האדם על פי פילוסופיה זו היא ב"חברותא" בחברה המצומצמת.

 

החשיבה הסטואית

אולם, האסכולה שהתבססה יותר מכל היתה התורה הסטואיתיוצרה היה זנון איש קפריסין. התורה הזו זיהתה כמובן את התמוטטות החשיבה של הפוליס, אך לא צמצמה את ייעוד האדם כשתי קודמותיה, אלא הרחיבה אותה אל המרחב – אל הראיה הקוסמופוליטית. התורה הסטואית הרחבה הטביעה חותמה על שטחי חיים רבים – לוגיקה, פיסיקה ועוד, אך יותר מכל השפיעה על תורת האתיקה – תורת המידות.


החשיבה הסטואית אימצה את התובנה שהאלוהות אינה משהו פרסונלי אלא רחב – הטבע בעצמו, ותכלית האדם היא לחיות "במכוון אל הטבע" (הביטוי "שלווה סטואית" בא לציין השלמה עם החיים כמות שהם). הסטואים הגיעו למסקנה שכל בני האדם שווים במהותם. עצם העובדה שכל החברות מקיימות משטר של חטא ועונש, ומתייחסות אל אותן הפעולות כאל חטא - איסור על רצח או הדרישה לפרעון חובות למשל, מעידה על מכנה משותף בסיסי לייצור האנושי.

 

לחשיבה הסטואית היתה השפעה עמוקה על השלטון הרומי, ונירון קיסר אף לקח לו את סנקה הסטואי ליועץ. הגות זו הגיעה לשיא השפעתה על התנהלות האימפריה הרומית בתקופה שלפני התפוררות האימפריה. במחצית המאה הראשונה לסה"נ עלה לשלטון הקיסר מרכוס אורליוס אנטוניס שהיה פילוסוף סטואי פעיל, ובשנת 212 אף העניק הקיסר קאראקאלה, בהשפעת החשיבה הסטואית, אזרחות רומית לכל תושבי האימפריה החופשיים.

אחת ההשלכות של התורה הסטואית היא שוויון בין בני האדם וההתנגדות לעבדות. ועל כן אחת התורות שנפלו מיד היתה האבחנה שיצר אריסטו בין יוונים לבין הברבריים. השלטון הרב לאומי הרומי, כחלק מתוך ביסוס שלטונו דגל בשויון ההזדמנויות המנותק ממוצאו הלאומי של האדם. הרומאים היו גאים על כך שכל אזרח רומאי ותהא לאומיותו אשר תהיה, יוכל לומר "אני אזרח רומי" (למרות שבפועל, סיכוייו של אזרח לונדוני לתפוס עמדת מפתח בשלטון הרומי היו קלושים).

 

הרומאים לא עסקו בתיאוריות ובפילוסופיות. את העיסוק בנושאים האלו הם השאירו לעמים אחרים (ובעיקר ליוונים), וכתוצאה מכך, היתה רוב ההגות שלהם מבוססת על התורות היווניות. אולם יחד עם זאת, צורכי השלטון הרב לאומי וצרכי המשפט החיו מחדש את ה"חוק האחיד". "חוק הטבע" הוא יישום רומאי לדוקטרינות יווניות ובעיקר לפי התפיסה הסטואית. "הסטואה סבורה" "שלמרות כל ההבדלים שבין בני האדם שהם בחלקם הבדלים ביולוגיים ובחלקם הבדלים חברתיים, יש מינימום המשותף לכל אדם באשר הוא אדם. ישנה תשתית אנושית משותפת" (שלמה אבינרי, רשות הרבים עמ' 40). על פי תפיסה זו, החוק צריך על כן להיות זהה לכל. המשפט הוא מהאלים, וחייב להיות זהה ברחבי האימפריה. חוק שנוגד את כללי היושר הברורים לכל אדם בר דעת – איננו חוק.

 

מרומא אם כן, מקבלים את התפיסה הכלל אנושית ומגיע ייסוד שמחיל את התפיסה הרומית על כולם – הקוסמופוליטיות.

 

אל השיעור הקודם אל השיעור הבא